שייט קטמרנים- ים ואדרנלין: יציאה בגלי חוף

חציית המישברים בקרבת החוף הוא קטע ההפלגה המסוכן ביותר מבחינת פוטנציאל הנזק לסירה. ברשומה זו מתוארים הסיכונים וכיצד להימנע מהם.

גלי החוף נוצרים כאשר התנודה הגלית של המים נתקלת בקרקעית בקרבת החוף. החלק התחתון של הגל מאט, וחלקו העליון שממשיך להתקדם במהירות הקודמת קורס כלפי מטה. זהו איזור המחיה של גולשי הגלים, וגם איזור הסכנה של הקטמרנים. רוחבו יכול לנוע בין מטרים בודדים לכמה עשרות מטרים, תלוי בגובה הגלים ובמבנה הקרקעית. קרקעית בעלת שיפוע מתון תיצור איזור משברים רחב יותר, וקרקעית בעלת שיפוע תלול תיצור איזור צר יותר, אבל עוצמת המישברים תהיה גדולה יותר. באיזור שבין המישברים לבין החוף ממשיכה תנועת הגלים לאחר שבירתם. עוצמתם קטנה בהרבה (אחרי שרוב האנרגיה השתחררה בשבירה), אך בקטע זה ייתכנו זרמים, לעיתים חזקים מאד, הנובעים מתנועת מי המישברים בחזרה לתוך הים. בתמונה ניתן לראות את איזור המישברים, ואת הזרמים החוזרים (סמוך להדגשים הצהובים)

הסירה נמצאת במצב הבעייתי ביותר: צריך לצאת ממצב של עמידה, ללא הגאים וללא חרבות עקב המים הרדודים, ברוח שהיא ברוב המקרים קדמית. השפעת הזרם על הסירה היא מאד גדולה, בעיקר בשלב שבין רגע עליית השייטים עליה (שאז כבר אין דבר המחבר אותה לקרקעית) ועד שיש כוח במפרשים והגאים במים. אם הסירה תתקל במישברים במימד הצר שלה ותנוע אחורה תחת לחץ השבירה של הגל, ברוב המקרים וברוב הסירות התוצאה תהיה נזק להגאים, לבתי ההגה או למוטות ההגה (הלכה ההפלגה וגם כמה וכמה ש"ח). אם הסירה תיפגוש את המישברים במימד הרחב, עלול העניין להיגמר בהתהפכות אלימה עם עיצוב מחודש לתורן, למפרשים ועוד (אללה יוסתור!).

אז מה עושים? קודם כל, הערכת מצב. צריך להתחיל אותה מהכסא מול המחשב, בצפייה מקוונת במצלמת חוף ובנתוני מצוף הגלים באיזור ההפלגה שלכם. כאשר מסתכלים במצלמה על חוף מוכר, אפשר לדעת לפי מספר שורות המישברים את מצב הים, ורואים גם את כיוון ההגעה של הגלים. אם יש מצוף גלים- פשוט רואים את הקריאה (ראו תמונה מצורפת). צריך רק לזכור שמצוף הגלים ממוקם כמייל מהחוף, ואין אינדיקציה לכיוון הגלים. הכיוון חשוב כי גלים שמגיעים בניצב לחוף יהיו אלימים יותר לעומת גלים שמגיעים בזווית. באותה הזדמנות מסתכלים גם על הרוח הנוכחית, על תחזית הרוח והגלים. אם הגלים גבוהים והרוח חלשה, קחו את גלשן הגלים. זה לא יום לקטמרנים.

החלטתם להגיע לחוף? המשך הערכת המצב. הקדישו מספר דקות להתבוננות בגלים, ברוח ובזרמים בקרבת החוף, עוצמתם וכיוונם. זרם אפשר לראות בקטעים בהם הוא חזק גם מהחוף, אבל כניסה למים תוכל ללמד אתכם יותר. אם יש מתרחצים, הסתכלו אם הם נסחפים ובאיזו עוצמה וכיוון. נסו ללמוד את תקופות השקט שבין הגעת המישברים הגדולים, והעריכו אם תוכלו לעבור את איזור המישברים בתקופת שקט כזו. לא יזיק גם לראות איך סירות אחרות יוצאות, אם בכלל. חפשו לאורך החוף את האיזור הנוח ביותר ליציאה, בעיקר אם יש סלעים או שוברי גלים שמשפיעים על גלי החוף.

הגיע רגע ההחלטה. נכון שאנחנו תמיד חמים להפליג, אבל מידת הזהירות היא במקום (זכרו את פוטנציאל הנזק). אם הגעתם למסקנה שהתנאים תואמים את יכולות השייט שלכם- קדימה.

הסירה מוכנה להפלגה, בנקודה בה בחרתם להיכנס למים. החליטו באיזה מפנה אתם מתכוונים לצאת: אם הרוח אינה ניצבת לחוף, בחרו את המפנה שיאפשר הגעה למישברים בזווית ניצבת ככל האפשר. זיכרו שנדרש מרחב תמרון לא קטן, בייחוד במורד הרוח, ולא יהיה נבון להיכנס לתוך קהל מתרחצים כאשר אתם נמצאים בקטע הבעייתי ביותר בהפלגה שלכם. וודאו שהמפרשים משוחררים, מיתר החלוץ נגיש מן הדופן שמעל הרוח, ההגאים נעולים במצב העליון ומוט ההגה (TILLER) נמצא בדופן שתהיה מעל הרוח. אחרי הכנסת הסירה למים והוצאת גלגלי ההשקה מתחתיה, יחזיק איש הצוות את החרטום בניצב לגלים במים רדודים, כאשר הוא נמצא בדופן שתהיה מעל הרוח עם תחילת התנועה. אם יש זרם משמעותי שמסובב את הסירה רצוי שירכתי הסירה יהיו ממש על החוף, בזמן שההגאי מחזיר לחוף את גלגלי ההשקה.

עם חזרת ההגאי לסירה, הוא יתמקם באיזור שבין הקורה האחורית וונטת (יתר, בעברית, SHROUD בנוצרית) הצד, כך שיוכל למתוח את החלוץ. עכשיו הכניסו את הסירה למים לעומק שיאפשר לה לנוע (ולא להיעצר בקרקעית) כאשר תעלו עליה. אם איש הצוות יכול להחזיק אותה לבד מול הגלים, ההגאי יעלה לסירה. אם לא, המשיכו שניכם להחזיק אותה. כעת, המתינו להגעת תקופת שקט.

כאשר מזוהה תקופת שקט, צריך לפעול מהר: איש הצוות דוחף את החרטום קדימה והצידה, כך שהסירה תפנה לפחות 45 מעלות מכיוון הרוח ובו זמנית תיווצר מקסימום תנועה קדימה. ההגאי מותח את החלוץ לקדמית, עולה לסירה, מותח מעט את הראשי, ומשחרר את ההגאים ממצבם העליון. איש הצוות עולה לסירה באזור הקורה הקדמית, ומתכונן להוריד חלקית את החרב שמעל הרוח ברגע שניתן. הדבר החשוב ביותר בשלב זה הוא לצבור מהירות, כדי לפגוש את הגלים עם תנע מירבי קדימה, ולכן אסור להפליג חד מדי לרוח.

כאשר מגיעים למפגש עם גל, עולים מעט על מנת להקטין את מימד הסירה הפונה אל הגל. גם העליה הזו וגם המפגש עם הגל יאטו את הסירה, ולכן חשוב מייד לאחר מכן לרדת על מנת לצבור שוב מהירות לקראת הגל הבא. אסור להיעצר או להגיע למצב של תנועה אחורה, כי הגל הבא כבר יוציא אתכם משליטה. אחרי שעוברים את איזור המשברים, אפשר בנחת לנעול את ההגאים, להוריד חרבות ולצאת לדרך.

נקודות להדגשה:

עומק המים בהמתנה לשקט: צריך להיות עומק כזה שיאפשר לסירה לנוע עם משקל השייטים, אבל לא עמוק מדי כי אז יהיה קשה לאיש הצוות לעלות מהר לסירה. כשקשה לו, הוא עלול להיגרר עם חלק מגופו במים בדופן שמעל הרוח, להאיט את הסירה וגם לסובב אותה לתוך הרוח.

הגאים: כל זמן שעומק המים לא מאפשר נעילתם במצב התחתון, להבי ההגאים נמצאים בזווית כזו שהשפעת ההיגוי שלהם מוגבלת מחד, ומאידך נדרש כוח רב על מנת להניע אותם. המלצתי היא להוריד את שני ההגאים, ואז הלחץ מתחלק על שני להבי הגה ולא על אחד. יותר קל לבצע את ההיגוי במצב כזה כאשר מחזיקים במוט המקשר בין ההגאים ולא במוט ההגה. אם בכל זאת אוחזים במוט ההגה, חשוב לבדוק לפני שיורדים למים שהוא נעול היטב במצבו המקוצר- לא נעים לגלות שכאשר אתם מפעילים לחץ לצורך ירידה פתאום מתארך לכם מוט ההגה ואין שום השפעה על ההגאים. בדגמי סירות מסויימים אין אפשרות פשוט לשחרר את ההגאים למטה, ואז צריך להורידם ולנעול אותם במצב ביניים. צריך לזכור שככל שהמהירות נמוכה יותר כך השפעת ההגאים קטנה יותר, וזו עוד סיבה לצבור מהירות.

מפרשים: למפרשים השפעה גדולה של היגוי, בנוסף לכוח ההנעה שהם מספקים, בייחוד כאשר השפעת ההגאים מוגבלת. החלוץ נמתח ראשון על מנת לסייע להוריד את החרטום, ואחריו מותחים מעט את הראשי. למה מעט? כי אם נמתח אותו יותר מדי הסירה תעלה מייד לרוח, תיעצר ותחליק הצידה. תפקידו של ההגאי, בנוסף להיגוי (המוגבל) באמצעות ההגאים, הוא גם למתוח את הראשי במידה הנכונה על מנת לקבל מהירות מבלי לגרום לעלייה בלתי רצונית לרוח. דגמי סירות שונים מתנהגים אחרת, ומומלץ ללמוד להכיר את סירתכם על ידי הפלגה (לא בגלי חוף, חלילה) כאשר ההגאים מורמים וההיגוי נעשה רק על ידי המפרשים.

חרבות: חשובות ביותר על מנת לייצר את התנע קדימה. גם קצת חרב למטה עושה שינוי גדול ולכן צריך איש הצוות להוריד את החרב מוקדם ככל הניתן במידה שעומק המים מאפשר. צריך להיזהר לא להוריד יותר מדי כי היא תישבר בפגיעה בקרקעית.

טעויות נפוצות:

עליה מוקדמת מדי של איש הצוות לסירה, לפני שהחרטום ירד מספיק מהרוח. הסירה לא יכולה לצבור מהירות ונתקעת ללא תנועה. לפעמים החזקה בכוח של החלוץ בצד שמעל הרוח ע"י איש הצוות תספיק בשביל להוריד את החרטום, אבל בד"כ יהיה על איש הצוות לקפוץ מייד למים ולהוריד את החרטום מהרוח, ואם הגל כבר מגיע לדחוף את הסירה קדימה בכוח לתוך הגל בכדי שלא תיווצר תנועה אחורה.

מתיחה מוקדמת או מוגזמת של הראשי, או אי מתיחה של החלוץ- ושוב הסירה תקועה מול הרוח.