טקטיקה בזינוק

אחרי שקבענו אסטרטגיה לזינוק, הטקטיקה שננקוט בזינוק תיקבע את יכולתנו לממש את האסטרטגיה. המטרה ברורה: להגיע למקום הנבחר על הקו בהינתן אות הזינוק, בשיא המהירות, עם אוויר נקי וללא הפרעות מסירות אחרות.
השלב הראשון הוא איסוף מודיעין: תזמון הקו, זוויות ההפלגה (LAYLINES) לכל קצה של הקו, תכוויני ייחוס (TRANSITS) וזרם.
תזמון הקו:
מפליגים לאורך הקו ומודדים את הזמן שאורך לעבור את קו הזינוק מקצה לקצה. מידע זה מאפשר לתכנן את התזמון כאשר אנו מתכננים את הגישה לזינוק ואת הגישה הסופית לקו. הוא גם מאפשר להעריך את מידת האיום מסירות אחרות המתקרבות לקו.
LAYLINES:
הכרת זוויות ההפלגה בקדמית לכל קצה, בעיקר אם התכנון הוא לזנק ליד הקצה, יסייע בהיערכות. אם תהיו מעבר לLAYLINE בזינוק בצד הדגל, למשל, לא תצליחו לזנק ותיאלצו לעשות סיבוב. אם אתם מתכננים לזנק 5 אורכי סירה, נניח, מסירת השיפוט, עליכם להיערך ולהיות בקדמית 5 אורכי סירה מהLAYLINE לכיוון מרכז הקו.
תכוויני ייחוס:
התכווינים מסייעים לדעת את המרחק מהקו בזמן הגישה אליו. לשם כך מפליגים מעבר לסירה או מעבר לדגל, וכשרואים את הסירה והדגל בקו אחד מוצאים עצם בולט קבוע בחוף או בים שנמצא על אותו קו. בגישה לזינוק, תוכלו לדעת אם אתם לפני, על או מעבר לקו לפי המיקום היחסי בין העצם הזה לסירת השיפוט או לדגל. תרמיז קטן: אם אתם קרובים ממש לסירת השיפוט, חפשו את קו המבט של השופט האחראי על הקו בזמן הזינוק. הוא בדיוק מסתכל על הקו בשביל לראות מי זינק לפני הזמן. קחו בחשבון גם שמה שקובע זה החלק הקדמי ביותר של הסירה, ואתם יושבים כמה מטרים אחורה משם.

זרם:
זרם יכול לעכב אתכם בדרך לקו או לסחוף אתכם מעבר לו, או להסיט אתכם לאחד הצדדים ולשבש את ההיערכות. למרות שהזרמים אצלנו לא חזקים, גם זרם של חצי קשר גורם לסחיפה של כ15 מטר בדקה. כשזו הדקה האחרונה לזינוק, אלה יכולים להיות 15 מטר משמעותיים. איך מוצאים את כיוון הזרם ומעריכים את עוצמתו? ראו הרשומה על זרם והשפעתו.
את איסוף המודיעין אפשר לעשות בגיחה אחת: מפליגים בקדמית אל הסירה/דגל ולומדים את הLAYLINE, נעצרים ולוקחים טרנזיט, ובאותה הזדמנות משתמשים בסירה/דגל בשביל להעריך את הזרם. אח"כ נעים לאורך הקו ומודדים את הזמן.

לפני הזינוק, מומלץ לעשות תרגול על יבש, או חזרה כללית לפני הזינוק האמיתי, שבו מאמתים ומתרגלים את הטרנזיט, בודקים את הLAYLINES, את כיוון הרוח וזוויות ההפלגה בקדמית. התרגול היבש מאפשר לבדוק את התזמון, לתרגל את סדר הפעולות בסירה בתהליך הזינוק ואת הירידה וההאצה. בהיותכם מוכנים וערוכים, תוכלו להיות פנויים יותר לטקטיקה מול סירות אחרות בזינוק עצמו.
ועכשיו, לזינוק עצמו.
התרכזו בסירה שלכם. עשו מה שנדרש בשביל לתזמן נכון, להגיע לקו בזמן, להאיץ ולהשיג את המטרה הכתובה בראש הרשימה. זה לא הזמן לנהל שיחות או וויכוחים עם סירות אחרות, לעסוק בהתנגשות או בעבירה על החוקים שאינכם מעורבים בה בעצמכם.
צרו לעצמכם מרחב תמרון כפול מתחת לרוח. זה אולי הכלל החשוב ביותר בזינוק. אתם תשתמשו בחלק מן המרחב הזה על מנת לרדת ולהאיץ. למה רק חלק? כי אם תשתמשו בכולו תקבלו אוויר מלוכלך מן הסירה שמתחתיכם. ביצירת מרחב כפול אתם יכולים להאיץ מהר יותר וגם להימנע מהפרעות. את המרחב יוצרים ע"י הפלגה בזווית חדה לרוח, מתקרבים לסירות שמעליכם ומאלצים גם אותן לעלות לרוח. על פי החוקה, מותר לכם לעשות את זה, עד הגעה מול הרוח ממש.
שליטה במהירות היא פרמטר חשוב ביותר. תנועה מהירה מדי קדימה וכל ההיערכות שלכם משתבשת, ואולי אפילו תעברו את הקו לפני הזמן. תנועה איטית מדי ואתם מאחרים לזינוק ואולי גם מאפשרים לסירות אחרות לתפוס לכם את המקום. בכדי להאט, משחררים מפרשים כמובן, אבל לעיתים זה לא מספיק כי הסירה ממשיכה לנוע קדימה עם התנע שכבר היה לה, וברוח חזקה גם שחרור המפרשים לא עוצר את הסירה. דרך מאד יעילה לבלום היא לשחרר חלוץ, למתוח ראשי לקדמית ולחדד לרוח- הסירה נעצרת כמעט מייד. לצאת מזה? מותחים חלוץ, משחררים קצת ראשי והסירה יורדת ומאיצה. דרך נוספת להאט היא להשתמש בבלמים- ההגאים. תנועות נמרצות של ההגאים מצד לצד ייבלמו את הסירה מבלי לשנות כמעט את כיוון החרטום.
אם אתם מקדימים את הזמן, דרך טובה להרוג זמן היא ע"י זגזוגים- עלייה לרוח וירידה חזרה, כאשר שומרים על המהירות פחות או יותר. שיטה זו מבריחה סירות אחרות מקרבתכם ותשמור לכם מרחב תמרון.
ליד הקו חשוב לשמור על אוויר נקי, וזה אומר לשמור את החרטום בקו אחד עם הסירות שמשני צדדיכם. אם תיפלו לאוויר לא נקי, יהיה לכם מאד קשה להאיץ. בה בעת, אתם רוצים לא להתקרב יותר מדי לקו כדי שתוכלו להאיץ לקראת ההגעה לקו. סירות שיהיו סמוכות מדי לקו לא יוכלו להאיץ מבלי שיחצו את הקו בטרם עת. סירות שיהיו מאחור יקבלו אוויר מלוכלך, והאיזון בין שני אלה הוא קשה. ככל שתשמרו יותר מרחב לפניכם, כך יקל עליכם לשמור מרחב מתחת לרוח בו תשתמשו להאצה. אם תאבדו את המרחב קדימה, תיאלצו לרדת מוקדם יותר וכך תאבדו גם את המרחב שמתחתיכם, ואולי אפילו תיאלצו לעבור מאחורי ירכתי הסירה שמתחתיכם.
בשביל להאיץ ממצב של הפלגה איטית בקדמית, רדו מספר מעלות כאשר החלוץ מתוח והראשי משוחרר מעט. מתיחת החלוץ תסייע לסירה לרדת, בעוד שמתיחה מוקדמת של הראשי תתנגד לירידה מבלי לתרום למהירות. לאחר שהסירה התחילה להאיץ, מתחו את הראשי בהדרגה וחדדו לקדמית. כעת ברור מדוע הייתם צריכים את המרחב מתחת לרוח. בלי המרחב לרדת ולהאיץ מהירות הסירה הייתה נבנית מאד לאט, ובזמן זה הסירות שמסביבכם כבר יהיו קדימה והאוויר שלכם משומש ומקומט.
חשוב לתרגל את התהליך הזה של ירידה והאצה, בכדי לעשותו כראוי. נצלו את זמנכם הפנוי על המים ותרגלו עצירה, ירידה והאצה. בדקו כמה זמן זה לוקח לכם ודאגו להיות טובים בכך. זה מאד ישתלם בזינוקים שתעשו.
זינוק במהירות גדולה ממרבית?
אם יש לכם מספיק מרחב במורד הקו, תוכלו לרדת לרוח צד חדה במקום לקדמית קהה, ולפתח מהירות גבוהה יותר מאשר אילו הייתם מאיצים בקדמית. כאשר תחדדו בחזרה ותחצו את הקו, תהיה לכם המהירות העודפת הזו במשך כמה אורכי סירה בקדמית. זה יספיק על מנת להשיג יתרון על הסירות האחרות. מעתה, אל תאמרו זינוק במהירות מרבית, אימרו זינוק במהירות גדולה ממרבית!!
כיצד תשמרו על מרחב התמרון שיצרתם לעצמכם בעמל רב ובטקטיקה מושחזת? סביר להניח שסירות אחרות ינסו להשתרבב לשם. למשל, סירה במפנה שמאלי מפליגה לאורך הקו ומחפשת מקום להשתחל קדימה, או סירה בימני חולפת מאחורי הירכתיים שלכם ומנסה להיכנס מתחתיכם. כיצד להגן על המקום? שחררו מפרשים (בכדי לא להאיץ) והפנו את החרטום כך שחלק מהמרווח ייסגר, לפני שהסירה האחרת הגיעה למצב של חיפוי, ועדיף עוד לפני שהיא פונה בכדי לנסות להיכנס. בדרך כלל זה יספיק בשביל שינסה את מזלו במקום אחר. אם הסירה האחרת בכל זאת נכנסת, עדיף לתת לה להיכנס מעל הרוח מאשר מתחת. פעם שהיא מעליכם, מתחו מפרשים וחדדו חזק, ואלצו את היריב לעלות חזק לרוח גם כן. כך תיצרו לכם שוב מרחב האצה מתחת לרוח.

אם כבר התחלתם לרדת ולהאיץ לקראת הזינוק, אל תחששו מסירות שמנסות להיכנס לאותו מקום. אתם מהירים מהם בהרבה והם לא יצליחו לגנוב לכם את המקום.
דרך אפקטיבית לשמור מקום וגם להרוג זמן היא לזגזג, לעלות ולרדת חליפות.
טקטיקה טובה היא להקיף עצמכם בסירות איטיות או בעלות צוותים לא מיומנים. כך תבטיחו לעצמכם מינימום הפרעות בזינוק. חומר למחשבה לאותם שייטים מתחילים שמצאו עצמם בכל זינוק ליד האלוף המקומי...סיכון- לעיתים החברים הללו לא בקיאים בחוקים ועלולים לגרום צרות עקב כך.
לקראת הזינוק, חשוב לבדוק כל הזמן את מיקומכם ביחס לקו, ולהשגיח על זמן, מהירות ומרחק. איש הצוות, שהוא הקדמי יותר, אחראי על הערכת המרחק לקו. זה הזמן להשתמש בטרנזיט שלקחתם בהיערכות לזינוק, ועל פיו להעריך את המרחק. את מימד הזמן מספק שעון הזינוקים שלכם, שמספר לכם בדיוק כמה זמן נותר כי דאגתם לסנכרן אותו עם האותות של סירת השיפוט. התאמת המהירות למיקום ולזמן היא עניין של ניסיון. תגיעו מהר מדי תיאלצו להאט ברגע האחרון או תעברו את הקו בטרם עת. תגיעו לאט מדי ואתם כבר במינוס עם הזינוק.
אות הזינוק הוא אמצעו של הזינוק, לא סופו. השניות האחרונות לפני האות, ושתי הדקות שאחריו, הן מרוץ לאוויר נקי, ומהירות היא המפתח. קצת יותר מהירות כאן הופכת ליתרון גדול. וודאו שמפרשיכם מכוונים היטב לפני הזינוק והתרכזו בהשטת הסירה שלכם. נסו לזנק במהירות גדולה ככל הניתן, שימרו על אוויר נקי ומהירות גבוהה. כל היתר לא חשוב.

היערכות לזינוק

היערכות לזינוק היא השלב הבא אחרי החלטה על האסטרטגיה בזינוק. בדומה לפתיחות בשחמט, ישנן מספר היערכויות, והנה הן לפניכם.

הרשומה מבוססת על הספר PERFORMANCE RACING TACTICS מאת BILL GLADSTONE , באישורו של המחבר. את הספר המקורי ניתן להשיג דרך האתר WWW.NorthU.com.

(רוח) צד ובחזרה:

זו הפתיחה המקובלת ביותר, לפחות בסירות ה"רגילות". בד"כ כל הצי נע כגוש אחד במפנה שמאלי לאורך הקו ברוח צד, וכדקה לפני הזינוק מסתובבים כולם וחוזרים במפנה ימני לאורך הקו. 15 עד 30 שניות לזינוק עולים לקדמית, מתקרבים לקו ומזנקים. היתרון בגישה זו הוא הפשטות שבה. החיסרון הוא שהיא גורמת לצפיפות רבה, ושאיפתנו היא להימנע מהצפיפות הזו. על מנת להצליח בגישה זו, צריך להתמקם בשורה הראשונה עם אוויר נקי, ולנסות לשמור מקום קדימה ומתחת לרוח בכדי לרדת ולהאיץ. כדי ליצור את המרחב הזה, צריך לרדת ולעלות חליפות, וכך להאט כאשר היתר ממשיכים לאורך הקו. הבעיה העיקרית היא לשמור על החלל שנוצר מפני סירות אחרות שייכנסו מתחת לרוח.

גישה בחצי מהירות:

זו פתיחה נפוצה ויעילה. מפליגים מקו הזינוק והלאה, מסתובבים בעוד מועד ומתחילים לנוע לעבר הקו בקדמית, תוך התאמת המהירות לזמן שנותר. הרעיון הוא להתקרב לקו בחצי מהירות, וממש לקראת הזינוק למתוח מפרשים למהירות מקסימלית, בלי הצורך לרדת בשביל להאיץ. זו גישה פשוטה ויעילה בעיקר ברוחות בינוניות וחזקות. היא מכינה אתכם לקדמית מבעוד מועד ובשורה הראשונה. היא מתאימה לזינוק בכל חלק של הקו. הסכנה בגישה הזו היא להתחיל לנוע מאוחר מדי לכיוון הקו, והיא אינה מומלצת ברוח חלשה. חיסרון נוסף הוא בשלב ההתרחקות מהקו במפנה שמאלי, שלב בו צריך לפנות דרך לסירות שמגיעות במפנה ימני ולמצוא מקום לעשות סיבוב של 180 מעלות על מנת לחזור אל הקו. לעומת זאת, כשחוזרים לקו יש לכם זכות דרך כלפי כל הסירות שנמצאות מעליכם ומימין (באותו מפנה, מעל הרוח... זוכרים?). המפתח להצלחה בגישה זו הוא לשמור לפחות חצי מהירות בגישה, כדי שניתן יהיה להאיץ מהר ובקלות (בלי צורך לרדת) למהירות מלאה. צריך לתזמן כך שתימצאו בשורה הראשונה עם אוויר נקי בזינוק.

גישה במפנה שמאלי לקצה הדגל של הקו:

ממצוף הדגל, מפליגים לאורך הקו במפנה שמאלי, לקראת הסירות שמגיעות לאזור הדגל במפנה ימני. לפני שמגיעים לקבוצת הסירות, מבצעים סיבוב למפנה ימני והופכים להיות מובילי הקבוצה לקראת מצוף הדגל. היתרון בגישה זו שהיא מאפשרת להיערך ברגע האחרון וזו הדרך הקלה להיערך בתזמון נכון לזינוק בצד של הדגל. החסרונות ברורים למדי. מלבד הנושא של פינוי דרך (מפנה שמאלי למפנה ימני) והחשש לבצע סיבוב סמוך מדי לפני החרטום של הסירות המתקרבות במפנה ימני, קיימת גם האפשרות שלא תמצאו מרווח מספיק בשביל לבצע את הסיבוב ולהיכנס לשורה. בכדי להצליח בגישה זו, חשוב לציין את הזמן כאשר חולפים את הדגל במפנה שמאלי, ובמחצית הזמן לזינוק להסתובב לימני. יכול להיות שיהיה צורך לפנות דרך לכמה סירות בימני (אל תדאגו, רוב הסיכויים שהם לא מתזמנים נכון ולא יצליחו לזנק כראוי) בדרככם למצוא את המרווח. עבודת צוות נכונה היא הכרחית כאן על מנת לבצע את הסיבוב מהר ולהאיץ מייד. הסיבוב צריך להתבצע כך שתסיימו אותו 3-4 אורכי סירה מן הקו.

גישה במפנה שמאלי למרכז הקו:

כמו בגישה לזינוק מצד הדגל, מפליגים לאורך הקו במרחק של כשלושה אורכי סירה ומחפשים פתח להיכנס. היתרונות דומים לגישה הקודמת, וגם החסרונות. חשוב להסתובב כך שתהיו במפנה ימני קרוב לסירות שמעל הרוח, כך שייוותר לכם מקום לרדת ולהאיץ אחרי הסיבוב.

גישה וזינוק במפנה שמאלי:

מגיעים לקו במפנה שמאלי, מוצאים מרווח ומזנקים דרכו בשמאלי. גישה זו דורשת תזמון מעולה, עצבים חזקים וגם... תכנית חלופית. לגישה זו יתרון כאשר צד שמאל של הקו עדיף בצורה ברורה, וגם צד ימין של המסלול עדיף. בתנאים אלה זינוק בשמאלי בצד הדגל יביא אתכם הכי מהר לצד העדיף. הסכנה ברורה: פיספסתם בתזמון, ואתם מפנים דרך לכולם, אוכלים אוויר מלוכלך וכל היתרון מתנדף לו. אם יותר מסירה אחת מנסה לעשות זינוק בשמאלי צפו למהומה גדולה. בכדי שזינוק כזה יצליח, צריך לנוע בשמאלי ברוח צד חדה עם הרבה מהירות, כדי שתוכלו לחתוך לתוך מרווח שתמצאו. עוד המלצה חשובה: בפעמים הראשונות שתנסו את זה, עדיף לעשות זאת עם סירה של מישהוא אחר...

זינוק מעמידה:

בחרו מקום על הקו ונסו לעמוד בקרבתו. בשניות האחרונות, מתחו מפרשים והאיצו. המטרה היא להבטיח את המקום על הקו. לגישה זו יתרון בצי סירות גדול (ביחס לאורך הקו) כיוון שהיא מבטיחה מקום בשורה הראשונה. החיסרון הוא, כיוון שאתם סטטיים, שקשה לשמור מקום מתחת לרוח על מנת להאיץ, וסירות אחרות יכולות לעבור מעל ומתחת ולא תוכלו להגיב. בקטמרנים במיוחד קשה לעצור ולעמוד לאורך זמן, וקשה לצאת ממצב עמידה. זו גישה פופולארית מאד בגלשני רוח, כיוון ששם קל מאד לעצור, לנוע אחורה ולהאיץ מהמקום.

גישת ELVSTORM:

גישה זו קרויה על שמו של PAUL ELVSTORM , שייט ויצרן מפרשים ידוע, והיא מתאימה למצב שבו כיוון הרוח משתנה חליפות. הוא נערך מתחת לרוח ביחס לסירת השיפוט, בעמידה על הLAYLINE הימני לסירה. אם החילוף האחרון לפני הזינוק היה חילוף עליה (שינוי כיוון הרוח לימין), הוא הפליג לאורך הLAYLINE אל צד הסירה שהוא המועדף וזינק לידה. אם החילוף היה חילוף ירידה, הוא הפליג לכיוון צד הדגל שהוא המועדף באותו זמן. היתרון הוא שבתנאי רוח משתנים הוא בחר כך את הצד הנכון על פי החילוף האחרון ממש לפני הזינוק. חסרונות? התזמון הוא בעייתי, בעיקר במקרה של חילוף ירידה, וכדאי לוודא גם שמצליחים לעבור את מצוף הדגל במקרה כזה.

קיימות עוד גישות, אבל חלקן אינן מתאימות לחוק הדקה (החל מדקה לזינוק אסור להיות מעבר לקו הזינוק או המשכו) וחלקן ממש לא מתאימות לקטמרנים.

עיתוי לסיבוב בקדמית

רשומה זו דנה בעיתוי לביצוע סיבוב בדרך למצוף הקדמית. זו החלטה טקטית חשובה, שעשויה להשפיע הרבה על המיקום במצוף. הרשומה מתורגמת ממאמר שנכתב ע"י RICK WHITE, באישורו ובאדיבותו של ריק.

נניח שקבוצת סירות מפליגה במפנה ימני בקדמית, כולן לכיוון הLAYLINE למצוף הקדמית (למי ששכח, הLAYLINE זהו הקו שאם מפליגים לאורכו מגיעים למצוף. בערך 45 מעלות מכיוון הרוח האמיתית).

ישנן שלש אפשרויות לביצוע הסיבוב (הסירה הירוקה באיורים):

אפשרות 1: להסתובב למפנה שמאלי לפני הגעה לLAYLINE, גם אם המשמעות היא שצריך לפנות דרך לסירות אחרות שנמצאות במפנה ימני.

אפשרות 2: להמשיך עד הLAYLINE ולהסתובב, גם אם צריך לפנות דרך לכמה סירות.

אפשרות 3: לעבור את הLAYLINE, להסתובב למפנה שמאלי אחרי שהסירות האחרות הסתובבו (אין צורך לפנות דרך).

מה הבחירה הנכונה?

רמז- לשייטים מנוסים יש אימרה: "ראשון לLAYLINE, אחרון למצוף".

השייט החכם ייבחר באפשרות 1, ויהיה במצב של WIN-WIN, למרות שהיה צריך לפנות דרך לכמה סירות. הוא יגיע לפניהם לLAYLINE שבצד השני, ויפגוש אותם שוב ליד המצוף, אלא שאז הוא יהיה במפנה ימני והם בשמאלי (סירה ירוקה).

מי שייבחר באופציה 2 ימצא עצמו מגיע למצוף במפנה שמאלי ומבצע את "גישת הקמיקזה", שזה סיבוב של 180 מעלות כאשר אין לו שום זכות דרך (אסור לו להסתובב בתוך תחום של 2 אורכי סירה מהמצוף לפני החרטום של סירה במפנה ימני).

בנוסף לכך, כל חילוף רוח יפעל לטובת מי שבחר באופציה 1 ונגד מי שבחר באופציה 2. אם יש חילוף ירידה, מי שבחר באופציה 1 יהיה קדימה בגלל שהחילוף הוא לכיוונו. הוא יגיע מוקדם יותר לLAYLINE השני (הימני באיורים), יסתובב ויגיע למצוף. אם יש חילוף עליה, הLAYLINE יתקרב לשייטי אופציה 1, בעוד ששייטי אופציה 2 ימצאו עצמם מעבר לLAYLINE (כלומר הפליגו מרחק גדול מדי ומיותר). למי שצריך תזכורת על חילופי רוח והשפעתם, ראו רשומה קודמת בבלוג בנושא.

ומה לגבי אופציה 3? זו כמובן קטסטרופה אמיתית. אמנם לא צריך לפנות לאף אחד (למעט אלה שכבר הגיעו למצוף והתחילו את הלג הבא במפנה ימני), אבל מפליגים מרחק גדול יותר שלא לצורך, ומגיעים למצוף ב"גישת קמיקזה" משופרת (יותר מ180 מעלות סיבוב...).