זינוקים- אסטרטגיה

תחרות מתחילה בזינוק, למי שלא ידע. תוצאה טובה בסיום תחרות מתחילה בזינוק טוב. הזינוק דורש שליטה טובה בסירה, עבודת צוות, אסטרטגיה, טקטיקה, תיזמון, בקיאות בחוקת השייט ועצבים חזקים. המטרה בזינוק היא פשוטה: לחצות את קו הזינוק עם מתן אות הזינוק, בצד המועדף, במהירות מקסימלית, עם אוויר נקי (ללא הפרעות מסירות אחרות) ועם חופש לתמרן כרצוננו. מטרה פשוטה, השגתה - לא כל כך פשוטה. הדבר הראשון הנדרש להשגת זינוק טוב הוא אסטרטגיה לזינוק, ובזה דנה רשומה זו.

רשומה זו מתבססת על הספר PERFORMANCE RACING TACTICS מאת BILL GLADSTONE, באישורו של ביל. את הספר ניתן להשיג דרך www.northu.com

אסטרטגיה לזינוק משמעה להחליט היכן ברצוננו לזנק לאורך קו הזינוק הנמתח בין סירת השיפוט ומצוף המסמן את קצה הקו. בבחירת האסטרטגיה נשקלים: לאן נרצה להפליג בלג הראשון לאחר הזינוק, איך מוצב קו הזינוק ביחס לרוח, ואיך נשקלל את שני הגורמים הללו וגורמים נוספים שמשפיעים.

נתחיל בלג הראשון. אם אנו מעריכים שהצד הימני של המסלול עדיף, אזי נרצה לזנק קרוב ככל האפשר לשם, היינו בקצה הימני (צד הסירה) של הקו. אם צד שמאל מוערך כעדיף, נרצה לזנק קרוב לצד המצוף של הקו. אם אין עדיפות לאף צד, נרצה לזנק מהמרכז.

כאשר צד ימין עדיף, התמקמות וזינוק מקצהו הימני של הקו יאפשר לנו לבצע סיבוב ולהפליג ימינה סמוך אחרי הזינוק, וזה שיקול חשוב יותר מאשר להיות באוויר נקי על הקו, כיוון שממילא נעשה סיבוב ונפליג ימינה.כאשר צד שמאל עדיף, השיקול המרכזי הוא לזנק באוויר נקי ולהיות מסוגלים להפליג לשמאל ללא הפרעה, והוא חזק יותר מלהתמקם הכי שמאלה שאפשר על הקו.זינוק מן המרכז שומר על אופציות פתוחות.

הצבת קו הזינוק ביחס לרוח היא הגורם הבא בבחירת האסטרטגיה. וועדת התחרות אמורה להציב את קו הזינוק בדיוק בניצב לרוח. זה לא קורה, לא בגלל שוועדת התחרות לא עושה את מלאכתה כיאות, אלה כי הרוח משתנה. כמה זה משמעותי? שינוי של 5 מעלות בכיוון הרוח מן הניצב לקו הזינוק נותן יתרון של 1/8 מאורך הקו לצד הקרוב לרוח. בקו שאורכו 20 אורכי סירה המשמעות היא הפרש של 2.5 אורכי סירה בין מי שמזנק בקצה הקרוב לרוח לבין מי שמזנק בקצה השני. 2.5 אורכי סירה יתרון בזינוק זה בהחלט משהו ששווה להתאמץ בשבילו...

יש כמה שיטות לקבוע את צידו המועדף של הקו בהתאם לרוח. למי שיש מצפן בסירה, יפליג לאורך קו הזינוק ויראה מה כיוון הקו. נניח שיצא 090. עכשיו עולים לקדמית במפנה אחד ורואים מה כיוון המצפן בקדמית (נניח 040), עושים סיבוב למפנה השני בקדמית ושוב מודדים (נניח 310). כיוון הרוח האמיתי הוא האמצע בין שני המפנים בקדמית (355), ולכן האנך לקו הזינוק שלנו סוטה מכיוון הרוח 5 מעלות מזרחה, ומכאן שקצהו המערבי של הקו הוא המועדף.

אין מצפן? החיים יותר קשים. אפשר להפליג לאורך הקו במפנה אחד, נניח שמאלי, ולכוון את המפרשים כך שהטלטלים יזרמו יפה. מבלי לגעת בכיוון המפרשים, עושים סיבוב או מהפך למפנה ימני ושוב מפליגים לאורך הקו. אם כעת הטלטל שמעל הרוח לא זורם, סימן שבמפנה הזה מפליגים חד יותר לרוח לאורך הקו, והצד העדיף נמצא לפנינו. אם, לעומת זאת, הטלטל שמתחת לרוח לא זורם, סימן שבמפנה הזה מפליגים קהה יותר לרוח לאורך הקו, והצד המועדף נמצא מאחור. דרך נוספת היא פשוט לעצור מול הרוח על הקו ולהסתכל בניצב לסירה (לאורך הקורה הקדמית או האחורית). צד הקו שנראה קרוב יותר לחרטום ביחס לניצב הוא הצד המועדף. דרך נוספת, שמתאימה לסטיות גדולות יחסית של הקו, היא להסתכל על קבוצת סירות בזינוק קודם. אם מיד לאחר הזינוק הן נראות מקבילות צד ימין עדיף, ואם הן נראות מסתדרות חרטום לירכתיים אז צד שמאל עדיף.

הערה חשובה: אין קשר בין מיקום מצוף הקדמית הראשונה לבין הצד המועדף של קו הזינוק, למעט מקרים חריגים בו קו הזינוק ארוך והמרחק למצוף הראשון הוא קצר (מסלול משונה למדי...). הצד המועדף של קו הזינוק נקבע לפי ההפרש בין כיוון הרוח לבין האנך לקו הזינוק, וזהו. המיקום של המצוף הראשון ביחס לאנך לקו הזינוק עשוי להשפיע על ההחלטה איזה צד של המסלול עדיף.

לשני הגורמים הללו, תכנית הלג הראשון וצורת ההצבה של הקו, נוסיף גורמים כמו שינויי רוח, צפיפות על הקו ורצון לאוויר נקי, ונחבר אותם יחדיו לאסטרטגיה. אנו נבחר איזור על הקו ממנו נרצה לזנק (מרכז, ימין או שמאל), ולא נקודה, שהרי קשה מאד לצלוף לנקודה תחת מכלול הגורמים המשפיעים בתהליך הזינוק.

אם אין סיבה טובה ללכת לאחד הקצוות, זינוק במרכז הקו הוא בחירה טובה, כיוון שהוא מותיר את כל האופציות פתוחות להמשך, פחות צפוף שם בד"כ ולכן קל יותר להיערך, וקל יותר לזנק בשיא המהירות ועם אוויר נקי. צריך להיזהר מתופעת ה"בטן" באמצע הקו: בגלל המרחק מקצה הקו, קשה יותר להעריך את מיקום הסירה ביחס לקו, ואז נוטים להימצא אחורה יותר מן הדרוש לפני הזינוק.

כאשר יש צד מועדף, עדיף לזנק בצד המועדף, אבל לא בקצה הקו, כיוון ששם יהיה צפוף. ההפסד בהתרחקות מהצד המועדף יקוזז בזינוק עם מהירות טובה ואוויר נקי. יכול להיות שסירה או שתיים יצליחו לעשות זינוק מעולה בקצה המועדף, אבל רוב הסירות שיצטופפו שם ישיגו זינוק פחות טוב מזה שיזנק בשורה הראשונה עם אוויר נקי במיקום קצת פחות אידיאלי לאורך הקו.

אם המטרה היא לעשות סיבוב מייד אחרי הזינוק וללכת ימינה, שווה לנסות לזנק בקצה הימני של הקו, בקצה של סירת השיפוט. אם יצא זינוק מוצלח- איחולים, אבל גם אם אתם מזנקים שם מהשורה השניה זה לא נורא, כיוון שמייד תעשו סיבוב ותלכו ימינה. עדיין יש בזינוק כזה פוטנציאל לא קטן להיתקע ולהשתבש, וצריך לשקול אם זינוק קצת יותר רחוק מסירת השיפוט אבל מהשורה הראשונה אינו עדיף.

כאשר יש עדיפות לזינוק מצד שמאל של הקו, יישלפו הסכינים. כאן יש פחות מרווח לטעויות, ופחות מקום בשורה הראשונה ככל שהזינוק מתקרב והסירות מצטופפות כלפי המצוף. הסירה הכי שמאלית היא היחידה עם אוויר נקי, אבל כל היסוס בזינוק יגרום לכך שהסירה הבאה בתור מימינה תיקח את לה את היתרון הזה. גם כאן, זינוק במקום קרוב יותר למרכז הקו יהיה קל יותר לביצוע ולכן כנראה כדאי יותר.

כאשר יש חילופי רוח משמעותיים, הזינוק הטוב ביותר הוא זה שיביא אתכם אל החילוף המתקרב בצורה המהירה ביותר, וכל שאר השיקולים אינם רלוונטיים. זנקו ממרכז הקו, אם החילוף הבא צפוי להגיע מימין (חילוף עלייה) בצעו סיבוב והפליגו ימינה, מהר ככל האפשר. כשיגיע החילוף, סיבוב נוסף בחזרה למפנה ימני ואתם הרחק לפני כולם. בריצה לקראת חילוף מהירות חשובה יותר מחידוד, ומרחב לביצוע סיבובים יותר חשוב ממיקום על הקו.