גישה לאדם בים היא אחד התמרונים הבסיסיים ביותר הנדרשים בתהליך הכשרה של קברניט כלי שייט, החל מסירת המנוע הבסיסית ביותר. כיוון שלהשיט קטמרן לא נדרש רשיון, ישנם שייטים לא מעטים שלא עברו הכשרה כזו, למרות שמדובר בנושא בטיחותי מן המעלה הראשונה.
נפילה למים יכולה לקרות הן להגאי והן לצוות, ולכן על שניהם לדעת מה לעשות במצב כזה. וכדאי לדעת, כי לאלתר בים סוער זה ממש לא רעיון טוב.
כיוון שאף אחד לא מתכנן ליפול למים, הרי שמדובר תמיד באירוע בלתי צפוי: השתחררות לא רצונית מהטרפז, קריעה של חגורת הטרפז, החלקה מעבר לטרמפולינה וסיבות נוספות, והנה איש הצוות או ההגאי מוצאים את עצמם במים. הכי חשוב, אם ניתן, להישאר מחובר לסירה ולהיאחז בה בכל מה שבא ליד. הדבר יאפשר לזה שנותר בסירה, אחרי שישתלט עליה, לסייע לזה שנפל לחזור במהירות לסירה ולהמשיך להפליג.
פעולה ראשונה שצריך זה שנותר בסירה לעשות היא להשתלט על הסירה, ולמנוע הידרדרות נוספת של המצב, דוגמת התהפכות. שחרור כל המפרשים אחיזת ההגה ועלייה לרוח, והסירה מאיטה וכמעט נעצרת, תחת שליטה. אם יש ספינקר למעלה, צריך לאסוף אותו בחזרה. לשם כך צריך לרדת לגבית קהה, להישמר ממהפך לא רצוני, ולהוריד את הבלון מהר ככל הניתן. עכשיו צריך לשמור קשר עין עם האדם שבמים, ולהשתדל מאד שלא לאבד אותו אף לרגע. אם אין קשר עין, צריך לחפש אותו לאורך השובל שנותר על פני המים.
יש קשר עין? מצויין. אין? צריך להתחיל לנוע ולחפש לאורך השובל. בשביל זה צריך למתוח מפרשים וגם לעשות סיבוב. לשם כך צריך לדעת לשלוט בסירה לבד, לתפעל ראשי, חלוץ והגה. כדאי לבדוק שאתם יודעים לעשות את זה בהפלגה רגילה. אם יש בעיה, משחררים חלוץ לגמרי ועובדים עם הראשי וההגה בלבד.
האבידה נמצאה? יופי. עכשיו צריך לגשת אליו ולהעלותו לסירה. הגישה הקלאסית לאדם בים עם כלי שיט מסתיימת בעצירת כלי השיט כשהאדם נמצא מתחת לרוח, סמוך לשליש הקדמי של כלי השיט, וכלי השיט נופל עם הרוח ומגיע אל האדם. גם עם קטמרן אפשר לעשות כך, אבל יש כאן שני קשיים: ההגאי שמבצע את הגישה נמצא מעל הרוח וקשה לו לראות את האיש שבמים כשזה נמצא מתחת לרוח בטווחים הקרובים, וכמו כן אינו יכול לסייע לו לעלות לסירה במצב כזה. אני מעדיף לגשת כשהאדם מעל לרוח, כשיש קשר עין רצוף איתו ואפשר גם להושיט לו יד או חבל כדי לעזור לו לעלות לסירה.
הגישה עצמה: שטים ישירות לכיוון האדם, כאילו לדרוס אותו, במהירות לא גבוהה אך גם לא איטית מדי, כזו שמאפשרת שליטה ותמרון זריז של הסירה. כשהוא בקו החרטום או קצת לפני כן, משחררים מפרשים, וכשהוא עובר את קו הקורה הקדמית מטים בחוזקה את ההגה לעליה לרוח. ההגאים משמשים כבלמים בנוסף לסיבוב הסירה לתוך הרוח. הסירה נעצרת כמעט לגמרי, והבחור שבמים נמצא סמוך לבידון שמעל לרוח במרכז הסירה. הדבר הטוב ביותר לאחוז בו הוא הטבעת של הטרפז, ובאמצעותה להתרומם לסירה.
חשוב: הגישה צריכה להסתיים כשהאדם בטווח נגיעת יד מהסירה כשזו כמעט עומדת. אם ניגשים רחוק מדי ובתנועה הוא לא יצליח להגיע לסירה, אלא אם הוא שחיין אולימפי.
ועוד מילה לגבי זה שבמים: עליו לעשות הכל כדי שיראו אותו. צעקות, שריקות (אם יש משרוקית בחגורת ההצלה זה הזמן להשתמש בה), התזת מים, נפנוף בכובע, עד יצירת קשר עין עם זה שעל הסירה. אין צורך לשחות לשום מקום. עליו לשמור את הכוחות לצורך עלייה לסירה כשזו תגיע אליו.
האיור הבא מדגים את תהליך הגישה:
היתרון ברור: הגולה משתחררת מהתפס ברגע שמשקל השייט אינו בכיוון החלק הסגור של התפס בחגורה, והשייט נשאר עם החגורה לגופו אבל אין מה שייתפס בסירה. על פי הכותבים בכמה פורומים, העסק הזה עובד מצויין.
