בקרת הכוח בסירה

הקטמרנים בכלל, והסירות של 18 ו20 רגל בפרט, הן סירות עם שטח מפרשים גדול שמעניק להן את המהירות הנהדרת שלהן. בכדי להפליג בכל עוצמות הרוח, החל מרוחות חלשות וכלה בצפוניות החזקות של הסתיו והאביב, צריך לדעת לבקר את הכוח של הסירה. נדון כאן רק בכיוונים אותם ניתן לבצע תוך כדי הפלגה. ישנם כיוונים נוספים אותם ניתן לבצע בחוף, אליהם נגיע ברשומה אחרת.

איך עושים זאת? השליטה שלנו היא על העומק או הבטן של המפרש. מפרש עם בטן גדולה נותן כוח רב, מפרש שטוח מפיק פחות כוח. ברוחות חלשות נותנים בטן גדולה למפרש, וככל שהרוח עולה משטחים את המפרש יותר ויותר. האמצעים לשליטה בראשי הם הDOWN HAUL (או בשמו האחר קנינגהאם CUNINGHAM), הOUT HAUL, מסובב התורן (MAST ROTATOR ), הTRAVELLER ומיתר הראשי, ובחלוץ במתיחה של השפה הקדמית, בזווית שבין המיתר למפרש ובמרווח שבין החלוץ לראשי.

הקנינגהאם הוא המשמעותי ביותר. הוא מותח כלפי מטה את השפה הקדמית של הראשי, מכופף את התורן ועל ידי כך מושך את הבטן של המפרש קדימה ומשטח אותה, ובאותו זמן פותח את השפה האחורית של המפרש. מרכז הלחץ של המפרש נע קדימה לכיוון החרטום ומקטין את הנטיה של הסירה לעלות לרוח. בסירות הספורטיביות הקנינגהאם עובר דרך מערכת גלגלות ביחס של 6:1, 8:1 ולעיתים אף יותר מכך, דבר שמאפשר למתוח אותו חזק מאד ולכופף את התורן בשיעור ניכר.

בתמונה העליונה המפרש בכוח מלא-הקנינגהאם משוחרר, התורן כמעט ישר, למפרש יש בטן גדולה והשפה האחורית סגורה.בתמונה השניה המפרש במינימום כוח- הקנינגהאם מתוח חזק, התורן מכופף, בטן המפרש שטוחה והשפה האחורית פתוחה.

הOUTHAUL שולט על החלק התחתון של המפרש. מתיחה שלו כלפי קצה המנור מותחת ומשטחת את החלק התחתון של המפרש, ושחרור שלו עושה כמובן את ההיפך.

לגבי תפקידו של מסובב התורן יש שתי גירסאות. ריק וויט (RICK WHITE) לימד אותנו שיש לסובב את התורן כך שהתורן ייצור משטח אחיד עם המפרש בצד שמתחת לרוח, וע"י כך ייצור זרימת אוויר חלקה יותר וכוח רב יותר. לכן, בקדמיות מכוונים את התורן כך שהחריץ דרכו עולה הראשי יופנה לכיוון וונטת הצד, ובגביות מסובבים אותו עוד יותר לכיוון הדופן כמה שאפשר. כאשר רוצים פחות כוח, מכוונים את התורן יותר לאמצע, כך שהחריץ יפנה לכיוון הפינה האחורית של הטרמפולינה ברוח קדמית, ולכיוון וונטת הצד בגבית. הסבר אחר מתבסס על הפרופיל של התורן שהוא אליפטי, ולכן יתכופף יותר במימד הצר שלו תחת לחץ הרוח מאשר במימד הארוך. כאשר רוצים יותר כוח מפנים את המימד הארוך בכיוון הלחץ, ואז התורן נשאר ישר יותר, וכאשר רוצים פחות כוח מפנים את המימד הצר, ואז חלקו העליון של התורן מתכופף במורד הרוח ומשחרר לחץ. איזה הסבר נכון? כנראה שניהם. כך או כך: רוצים יותר כוח מסובבים את התורן לכיוון הדופן, פחות כוח מסובבים את התורן חזרה לכיוון ציר האורך של הסירה.

הTRAVELLER משנה את הזווית של כל המפרש ביחס לציר האורך של הסירה. שחרור קל שלו ביחס למצב האופטימלי (נניח במרכז הקורה ברוח קדמית) יביא להורדה משמעותית של הכוח.

מיתר הראשי שולט בעיקר על השפה האחורית, אך גם משפיע ביחד עם הקנינגהאם על כיפוף התורן והשטחת המפרש. שחרור קל שלו יביא קודם כל לפתיחת השפה האחורית בחלק העליון של המפרש, ולשחרור לחץ משם. מיתר הראשי עובר דרך מערכת גלגלות ביחס של 8:1 או 10:1, דבר המאפשר למתוח חזק מאד את המפרש ולהחזיק את השפה האחורית מתוחה לכל אורכה. בסירות עם מנור, מתיחת המיתר לוחצת את המנור לכיוון התורן, וגורמת לסיבוב התורן (עד מגבלת מסובב התורן).

לגבי החלוץ, בסירות בהן ניתן לשלוט על המתיחה של השפה הקדמית, מתיחה חזקה משטחת את המפרש ומעבירה את מרכז הלחץ יותר קדימה. שינוי הזווית שבין המיתר לחלוץ מאפשר לבקר את הכוח בצורה הבאה: ברוח ממוצעת מכוונים את המיתר כך שהמשכו יהיה בערך התיכון לשפה הקדמית (LUFF). ברוחות חלשות מגדילים את הזווית, ואז המיתר מותח יותר את השפה המוציאה (נקראת LEECH) מאשר את התחתונה, ויוצר מפרש עם בטן גדולה יותר. ברוח חזקה, מקטינים את הזווית, ואז השפה התחתונה נמתחת יותר, חלקו התחתון של המפרש נהיה שטוח יותר, והשפה המוציאה נפתחת ומשחררת לחץ.

המרווח בין הראשי לחלוץ משפיע גם הוא, בדומה לאפקט וונטיורי (או בדומה לצינור מים שלוחצים על פייתו בכדי להתיז למרחק גדול): כאשר המרווח צר, הלחץ גדול יותר מאשר במצב בו המרווח פתוח. צריך לשים לב שלא לעשות אותו צר מדי, שכן אז מתחילה הזרימה של האוויר על הראשי להשתבש והיעילות של המפרש יורדת.

OK. אחרי שהבנו מה עושה כל דבר, איך משתמשים בזה? נתחיל בקדמית ברוח קלה. נרצה כוח מקסימלי כדי שהסירה תנוע מהר ככל האפשר, אבל מאידך נזכור כי הסירה תפליג פחות חד לרוח עם מפרשים מלאים לעומת מפרשים שטוחים. אז כמה כוח צריך, או כמה בטן לתת למפרש? בהתאם למשקל השייטים, וכפי שמוזכר ברשומה על חלוקת משקל ואיזון, שהבידון יתרומם מעל המים ויתנשק איתם קלות. בדרך כלל זה יראה כך: קנינגהאם מתוח קלות, רק כדי יישור הקפלים בשפה הקדמית של הראשי, תורן מסובב כך שיצביע לכיוון וונטת הצד, OUT HAUL מתוח כך שיש מרווח של כאגרוף בין המנור לשפה התחתונה של הראשי, TRAVELLER ממורכז והמיתר של הראשי מתוח כך שכל קצות השחיפים בשפה האחורית מקבילים לציר האורך של הסירה (זה מצריך מתיחה די חזקה של המיתר). החלוץ מכוון כך שהשפה המוציאה מתוחה יותר מן השפה התחתונה. המרווח בין הראשי לחלוץ סגור למצב המינימלי.

הרוח מתחזקת, שני השייטים בטרפז, הסירה מגיעה להטיות חזקות. הגיע הזמן להוריד כוח. מותחים את הקנינגהאם ואת מיתר הראשי, ומייד מרגישים בירידת הכוח ובהקטנת הנטייה של הסירה לעלות לרוח. אלו הם שני המשפיעים המרכזיים על הכוח, ולכן מסודרים בסירה כך שניתן לשלוט עליהם מן הטרפז, ללא צורך להיכנס לסירה.

הרוח עולה עוד? צריך להוריד עוד כוח? מותחים את הקנינגהאם עד כמה שניתן, מותחים את הOUT HAUL על מנת לשטח את החלק התחתון של הראשי, ומגבילים את סיבוב התורן כך שהחריץ יצביע על פינת הטרמפולינה. משנים את כיוון מיתר החלוץ כך שישטח את השפה התחתונה ויפתח את השפה המוציאה, וכן פותחים את המרווח שבין הראשי לחלוץ.

הרוח עולה עוד? הגיע זמנו של הTRAVELLER להשתחרר מעט.

עוד? כאן מה שניתן לעשות הוא להקטין את ההטיה ע"י הוצאה חלקית של החרבות. מה הקשר? החרב מתנגדת לתנועה הצידית של הסירה, אבל באותו זמן יוצרת גם מומנט שמרים את הבידון שמעל הרוח. הוצאה חלקית של החרב תקטין את המומנט הזה.

המתואר עד כה מתאים למצב שבו הרוח יציבה, אבל הרוח לעולם אינה כזו, ותמיד יש משבי רוח. כאן נכנס לתמונה המיתר של הראשי. אחרי שכיוונו את הכוח לעוצמת הרוח הממוצעת, נשחרר מעט את מיתר הראשי כאשר יש מכת רוח. השחרור הזה פותח את החלק העליון של השפה האחורית, משחרר את הלחץ ומקטין את ההטייה. צוותים מיומנים מפליגים בקדמית כשהצוות מחזיק בידיו את מיתר הראשי, והוא מותח ומשחרר בהתאם לצורך ומנסה לשמור על הבידון בגובה אחיד במכות הרוח. זו עבודה לא קלה, אבל יחס ההעברה של המיתר הראשי דרך הגלגלות מאפשר לעשות את זה מבלי שהמיתר יוחזק בתוך התפס שלו כלל.

ברוחות גביות העקרונות דומים, אבל כאן יש פחות בעייה של הטיות, ולכן מפליגים עם הרבה כוח במפרשים גם ברוחות שבהן בקדמית כבר נדרש להוריד כוח.

קדמית ברוח חזקה- שימו לב לחלוץ השטוח בחלקו התחתון ופתוח בשפה המוציאה, ולחרבות המוצאות חלקית.

אותה סירה מזווית אחרת- ניתן לראות את המרווח הפתוח בין החלוץ לראשי, ואת הראשי שטוח.

מבט מאחור ברוח חזקה- השפה האחורית נפתחת, המפרש שטוח.