הספינקר- חלק א'

-->

הספינקר בקטמרנים הוא, למען הדיוק, אינו ספינקר אלא ג'ינקר. הוא א-סימטרי, שטוח יחסית, ומיועד לרוחות גביות ורוחות צד, אבל לא לרוח מלאה. הספינקר בערך מכפיל את שטח המפרש בסירה, מביא אותה למהירויות פנטסטיות ואת הכיף לרמות מטורפות. כמאמר חז"ל: מי שלא הפליג עם ספי, לא חווה מהירות מימיו.

תפעול הספי (הנפה והורדה תוך כדי הפלגה) דורש מערכת הנפה ואיסוף, ובשמה הלועזי המקוצר SNUFFING SYSTEM. בגרסאות הראשונות של ספינקרים בקטמרנים היה הספי יוצא ונאסף (בידיים) לתוך שק על הטרמפולינה. אח"כ התפתחה מערכת מתוך שרוול המחובר למוט הספי. היתה גרסה בה השרוול מחובר לקצה המוט (END POLE SNUFFER) וגרסה בה השרוול מחובר בערך באמצע המוט (MID POLE SNUFFER), קצת מעבר לוונטה הקדמית. כיום, כל דגמי הסירות התיישרו על מערכת במרכז המוט, והסיבה העיקרית לכך היא שמערכת זו מאפשרת להתחיל את ההנפה כשנמצאים עדיין בקדמית, ומאפשרת לסיים הורדה (לאחר מעבר מצוף הגבית) תוך כדי עליה לקדמית (סיבה נוספת: מערכת בקצה המוט מצריכה מיתרים ארוכים יותר, ועודף האורך מפריע לתפעול של הספי כאשר הוא מונף). השרוול בד"כ עשוי מבד והוא מחובר לטבעת מחומר מרוכב (פיברגלס או קרבון) אשר מחוברת באמצע המוט, ומוכרת בשמה העממי "האסלה", על שום דמיונה לחפץ הביתי המוכר. ישנם דגמי סירות בהן גם השרוול עשוי מחומר קשיח, ולעיתים (אם המרווח מתחת לחלוץ מאפשר, או בסירות ללא חלוץ) הוא מותקן מעל למוט ולא מתחתיו, בכדי לאפשר הנפה ואיסוף נוחים בשני המפנים. מערכות האיסוף עם השרוולים הרכים מונחות מצד שמאל של המוט (במבט מירכתי הסירה קדימה), והן מתוכננות ונוחות יותר להנפה במפנה ימני.

לספי שלנו שלוש פינות: הפינה הקדמית נקראת בנוצרית TACK, הפינה העליונה שבה מחובר המעלן נקראת HEAD, והפינה האחורית אליה מחוברים המיתרים נקראת CLEW.

הTACK והHEAD נמצאים בנקודות קבועות (קצה מוט הספי והחיבור בראש התורן), והמרחק בין שתי נקודות אלה קובע את המתח בשפה הקדמית של הספי. המתח צריך להיות כזה שכאשר הספי מונף עד הסוף, תופסים ביד אחת את השפה הקדמית וניתן לסובב כדי 90 מעלות. אם ניתן יותר, סימן שהשפה חופשית מדי, ואם פחות-כבר הבנתם. את המרחק בין שתי הנקודות קובעים שלושה: מידת הכיפוף של מוט הספי כלפי מטה, הטיית התורן קדימה או אחורה, ומיקום הגלגלת של מעלן הספי בחלקו העליון של התורן. כיפוף מוט הספי הוא נתון ברוב הסירות, כי אורך הכבלים המחברים את קצהו לחרטומי הסירה קבוע. מה שנותר בידכם הוא הטיית התורן ומיקומה האנכי של גלגלת המעלן.

מערכת ההנפה והאיסוף צריכה לאפשר הנפה ואיסוף מהירים, ללא היתקעויות בדרך, ללא נזקים למפרש ובלי להשקיע הרבה כוח בתהליך. אנחנו ניסינו בסירתנו מספר גירסאות עד שהגענו היום אל המנוחה והנחלה, והרי היא לפניכם.

נתחיל בTACK. אליו מחובר חבל שנקרא כמובן TACK LINE. תפקידו של חבל זה הוא למשוך את הפינה הקדמית מתוך השרוול עד לקצה המוט, ולהחזיק אותה שם. החיבור הוא באמצעות קשר הצלה קטן או שקל רך (שקל רך זה שקל שעשוי מחבל. עניין מגניב שחברי עופר דורון אימץ ושכלל לכדי אומנות. על כך ברשומה נפרדת שתעסוק בחבלים, קשרים ושאר ענייני מקרמה). החבל הזה הולך אל גלגלת שמחוברת בקצה המוט בחלקו העליון, ומשם חוזר אל הסירה.ניסיון החיים לימד אותנו להוסיף חרוז בין הקשר לגלגלת, שימנע מהקשר להיתקע בתוך הגלגלת. יש כמה גירסאות לטיפול בהמשך החבל שחוזר אל הסירה. אנו מצאנו כטובה ביותר את השיטה הבאה, שנהוגה ברוב הדגמים התחרותיים המודרניים: החבל עובר דרך גלגלת קבועה המחוברת בתחתית הקורה הקמית, משם עובר ימינה לאורך הקורה (מתחת לטרמפולינה), דרך תפס קפיצי, טבעת מתכת אליה מחובר חבל שחרור קצר, גלגלת נוספת שמיישרת את החבל מול התפס הקפיצי, ומשם יוצא אל גלגלת שמחוברת לפינת הקורה הקדמית, אחורה לגלגלת שקשורה לוונטת הצד, ומשם חוזר אל מתחת לטרמפולינה ומתחבר לגומייה ארוכה. נשמע מסובך אבל זה לא (ראו תמונות).

-->

הסידור הזה מאפשר משיכת החבל והוצאת הTACK קדימה כאשר עוד נמצאים על הטרפז בקדמית. אחרי שמושכים החבל נשאר נעול בתפס מתחת לטרמפולינה, והגומייה אוספת את עודף החבל. בהורדה, משחררים את החבל מהתפס הקפיצי בעזרת חבל השחרור הקצר המחובר לטבעת המתכת ועובר לצד העליון של הטרמפולינה. היתרון הגדול של הסידור הזה הוא בכך שהTACK LINE אינו נתקע ומסתבך, לא בהוצאה ולא בהכנסה של הספי, מה שקורה בחלק מהשיטות האחרות.

המעלן של הספי מתחבר כמובן לHEAD, בקשר הצלה או בשקל רך, וגם כאן שמים חרוז נגד היתקעות בגלגלת, שנמצאת הפעם בתורן למעלה. לגלגלת זו יש סיפור קטן. ראשית, היא צריכה להיות גלגלת עם בסיס מסתובב (SWIVEL), בכדי לפתוח פיתולים ו"חזיות" שקורים לעיתים בספי. שנית, היא מושחלת על חוט חזק (רצוי דיינימה) שעובר סביב התורן ומקיף כמעט את כל היקפו למעט מסילת המפרש הראשי. החוט הזה מאפשר לגלגלת לנוע מצד לצד של התורן כאשר התורן מסתובב על עקבו, כך שהיא תמיד נמצאת בצד שמתחת לרוח. שלישית, הגלגלת מחוברת בחבל קצר לטבעת שנמצאת כ40 ס"מ גבוה יותר. כל זה מאפשר לראש הספי להיות מונף עד הגלגלת, לנוע מצד לצד אבל להישאר צמוד לתורן. לקח מהחיים: החוט ההיקפי והחבל העליון צריכים כל אחד בנפרד לעבור דרך הטבעת של בסיס הגלגלת, כך גם אם אחד מהם נקרע לא יצנח כל הספי למטה. כמו כן, מומלץ מדי פעם לבדוק את מצבם של החבלים ולהחליפם כאשר יש שחיקה, ובאותה הזדמנות, לבדוק שהגלגלת מסתובבת חופשי תחת עומס, אחרת תזיעו הרבה בשביל להניף.

מהגלגלת למעלה יורד לו מעלן הספילאורך התורן ובצמוד לו (פנימי לוונטות וכבלי הטרפז), עובר בין זרועות המצליב בדופן ימין וממשיך במסעו מטה. במעבר בין זרועות המצליב מומלץ להוסיף שתי גומיות קצרות משני צידיו, אשר ימנעו ממנו להיתקע באחת מפינות המשולש שיוצרות זרועות המצליב והתורן. התחנה הבאה היא גלגלת על ציר עם תפס, אשר מחוברת על צידו של התורן. גובה הגלגלת בהתאם לנוחות: אם אתם מניפים בעמידה, שזה מומלץ כיוון שאז יש מרחב גדול לתנועת הידיים וניתן להניף בתנועות ארוכות יותר, שימו את הגלגלת בגובה החזה. אם נוח לכם יותר בכריעה, שימו אותה יותר נמוך. התפס המורכב על הגלגלת מתוכנן כך שצריך להרים מעט את החבל כדי שייתפס. זה מאד נוח בשלב ההנפה, והמעלן אינו נתפס בלי כוונה בשלב ההורדה (ראו בתמונה המצורפת).

-->

הלאה, המעלן ממשיך מן התפס אל גלגלת המותקנת על הקורה הקדמית, המרחיקה אותו מן התורן, וזאת בכדי שלא יפריע לסיבוב התורן על עקבו, וממנה הולך אחורה אל גלגלת נוספת הנמצאת בחלק האחורי של הטרמפולינה, חוזר קדימה ויורד אל מתחת לטרמפולינה דרך פתח שמיועד לכך, וממשיך לתוך השרוול (דרך טבעת בקצה השרוול המשמשת כמעצור לספי בזמן האיסוף), והנה הוא הופך להיות חבל ההורדה של הספי. עוד מעט נחזור אליו.

הגלגלת בחלק האחורי של הטרמפולינה, בה עובר המעלן, על שום מה? היא מחוברת לגומיה, והתפקיד שלה הוא לאסוף את החופש על המעלן וליצור מתח עליו כדי שלא יישמט מן התפס כאשר הספי אינו מונף. אם המעלן נשמט, הוא מתחיל להתנדנד חופשי ולהסתבך בכל מיני מקומות (ראו תמונות).

-->

שכלול שראינו אבל טרם ניסינו: הגומיה הולכת קדימה ומתחברת לTACK LINE, קצת אחרי האסלה. הסידור הוא כזה: כשהספי בפנים, הTACK LINE נמצא קדימה (קצהו בפתח האסלה), הוא מושך את הגומייה קדימה ואת הגלגלת של המעלן אחורה, וכך נוצר מתח על המעלן.

חבל ההורדה עובר דרך השרוול והאסלה, שתי טבעות בספי ולבסוף נקשר לספי בנקודה העליונה בקשר הצלה או בשקל רך. בעבר, היה חבל ההורדה עובר דרך טבעות דרך הספי. אבל, חורים בספי זה לא רעיון מוצלח כל כך, ולכן היום הסידור הוא טבעות פלב"מ קטנות שמחוברות לספי באמצעות רצועה קצרה, כך שחבל ההורדה עובר מצד אחד של המפרש ובספי עצמו אין חורים.

נשארו המיתרים. אלה מחוברים לCLEW, וגם כאן יש קונץ פטנט. אם קושרים את שני קצוות המיתר לפינת המפרש, מקבלים גוש קשרים שנוטה להיתקע על הוונטה הקדמית ולייצר צרות. מה עושים? במקום קצות המיתר מתחבר למפרש אמצעו, וזאת ע"י חבל קצר ודק, אשר מצד אחד קשור למיתר ומצד שני לפינת המפרש (ראו תמונה).

-->

המיתרים עוברים לגלגלות, שהן מסוג RACHOMATIC. אלו גלגלות שהן רצ'ט (מה המילה העברית לזה?) בכיוון אחד וסובבות חופשי בכיוון השני, ובנוסף לזה, כאשר הן תחת לחץ, הן רצ'ט לכיוון אחד ואינן מסתובבות לכיוון השני. הגלגלות האלה מאפשרות להחזיק את מיתרי הספי ביד כל הזמן, בלי לפרק את הידיים, לשחרר ולמתוח בעדינות, ולשחרר ולאסוף במהירות בזמן מהפכים. לגלגלות הספי יש נטייה לאסוף לתוכן כל חבל שמתדלדל באזורן, יהא זה מיתר החלוץ, כיוון הגובה של מערכת הטרפז או החבל של הקנינגהאם. כאשר זה קורה, חייבים לשחרר את המיתר ולחלץ את החבל שנתקע, וזה ממש מעצבן. בשביל זה דואגים שכל הנתקעים הפוטנציאליים יורחקו, למשל ע"י משיכתם עם גומיות לתוך הקורה הקדמית.

סיפור המיתרים לא הסתיים. אחרי הגלגלות המיתרים הולכים אחורה על גבי הטרמפולינה, שם הם מתחברים ביחד בצורה חלקה שתאפשר להם לעבור דרך גלגלת (שוב ענייני מקרמה), אשר מצידה מחוברת לגומייה. תפקיד הגומייה לאסוף את עודף החבל של המיתרים כאשר הספי אסוף בשרוול. עניין של סדר וניקיון אבל חשוב לתפעול נוח של הסירה. אורך המיתרים צריך להיות כזה שכאשר הספי מונף, הצוות יוכל להחזיק את המיתר בעודו מתוח בטרפז כשרגליו מאחורי הקורה האחורית.