טקטיקה בזינוק

אחרי שקבענו אסטרטגיה לזינוק, הטקטיקה שננקוט בזינוק תיקבע את יכולתנו לממש את האסטרטגיה. המטרה ברורה: להגיע למקום הנבחר על הקו בהינתן אות הזינוק, בשיא המהירות, עם אוויר נקי וללא הפרעות מסירות אחרות.
השלב הראשון הוא איסוף מודיעין: תזמון הקו, זוויות ההפלגה (LAYLINES) לכל קצה של הקו, תכוויני ייחוס (TRANSITS) וזרם.
תזמון הקו:
מפליגים לאורך הקו ומודדים את הזמן שאורך לעבור את קו הזינוק מקצה לקצה. מידע זה מאפשר לתכנן את התזמון כאשר אנו מתכננים את הגישה לזינוק ואת הגישה הסופית לקו. הוא גם מאפשר להעריך את מידת האיום מסירות אחרות המתקרבות לקו.
LAYLINES:
הכרת זוויות ההפלגה בקדמית לכל קצה, בעיקר אם התכנון הוא לזנק ליד הקצה, יסייע בהיערכות. אם תהיו מעבר לLAYLINE בזינוק בצד הדגל, למשל, לא תצליחו לזנק ותיאלצו לעשות סיבוב. אם אתם מתכננים לזנק 5 אורכי סירה, נניח, מסירת השיפוט, עליכם להיערך ולהיות בקדמית 5 אורכי סירה מהLAYLINE לכיוון מרכז הקו.
תכוויני ייחוס:
התכווינים מסייעים לדעת את המרחק מהקו בזמן הגישה אליו. לשם כך מפליגים מעבר לסירה או מעבר לדגל, וכשרואים את הסירה והדגל בקו אחד מוצאים עצם בולט קבוע בחוף או בים שנמצא על אותו קו. בגישה לזינוק, תוכלו לדעת אם אתם לפני, על או מעבר לקו לפי המיקום היחסי בין העצם הזה לסירת השיפוט או לדגל. תרמיז קטן: אם אתם קרובים ממש לסירת השיפוט, חפשו את קו המבט של השופט האחראי על הקו בזמן הזינוק. הוא בדיוק מסתכל על הקו בשביל לראות מי זינק לפני הזמן. קחו בחשבון גם שמה שקובע זה החלק הקדמי ביותר של הסירה, ואתם יושבים כמה מטרים אחורה משם.

זרם:
זרם יכול לעכב אתכם בדרך לקו או לסחוף אתכם מעבר לו, או להסיט אתכם לאחד הצדדים ולשבש את ההיערכות. למרות שהזרמים אצלנו לא חזקים, גם זרם של חצי קשר גורם לסחיפה של כ15 מטר בדקה. כשזו הדקה האחרונה לזינוק, אלה יכולים להיות 15 מטר משמעותיים. איך מוצאים את כיוון הזרם ומעריכים את עוצמתו? ראו הרשומה על זרם והשפעתו.
את איסוף המודיעין אפשר לעשות בגיחה אחת: מפליגים בקדמית אל הסירה/דגל ולומדים את הLAYLINE, נעצרים ולוקחים טרנזיט, ובאותה הזדמנות משתמשים בסירה/דגל בשביל להעריך את הזרם. אח"כ נעים לאורך הקו ומודדים את הזמן.

לפני הזינוק, מומלץ לעשות תרגול על יבש, או חזרה כללית לפני הזינוק האמיתי, שבו מאמתים ומתרגלים את הטרנזיט, בודקים את הLAYLINES, את כיוון הרוח וזוויות ההפלגה בקדמית. התרגול היבש מאפשר לבדוק את התזמון, לתרגל את סדר הפעולות בסירה בתהליך הזינוק ואת הירידה וההאצה. בהיותכם מוכנים וערוכים, תוכלו להיות פנויים יותר לטקטיקה מול סירות אחרות בזינוק עצמו.
ועכשיו, לזינוק עצמו.
התרכזו בסירה שלכם. עשו מה שנדרש בשביל לתזמן נכון, להגיע לקו בזמן, להאיץ ולהשיג את המטרה הכתובה בראש הרשימה. זה לא הזמן לנהל שיחות או וויכוחים עם סירות אחרות, לעסוק בהתנגשות או בעבירה על החוקים שאינכם מעורבים בה בעצמכם.
צרו לעצמכם מרחב תמרון כפול מתחת לרוח. זה אולי הכלל החשוב ביותר בזינוק. אתם תשתמשו בחלק מן המרחב הזה על מנת לרדת ולהאיץ. למה רק חלק? כי אם תשתמשו בכולו תקבלו אוויר מלוכלך מן הסירה שמתחתיכם. ביצירת מרחב כפול אתם יכולים להאיץ מהר יותר וגם להימנע מהפרעות. את המרחב יוצרים ע"י הפלגה בזווית חדה לרוח, מתקרבים לסירות שמעליכם ומאלצים גם אותן לעלות לרוח. על פי החוקה, מותר לכם לעשות את זה, עד הגעה מול הרוח ממש.
שליטה במהירות היא פרמטר חשוב ביותר. תנועה מהירה מדי קדימה וכל ההיערכות שלכם משתבשת, ואולי אפילו תעברו את הקו לפני הזמן. תנועה איטית מדי ואתם מאחרים לזינוק ואולי גם מאפשרים לסירות אחרות לתפוס לכם את המקום. בכדי להאט, משחררים מפרשים כמובן, אבל לעיתים זה לא מספיק כי הסירה ממשיכה לנוע קדימה עם התנע שכבר היה לה, וברוח חזקה גם שחרור המפרשים לא עוצר את הסירה. דרך מאד יעילה לבלום היא לשחרר חלוץ, למתוח ראשי לקדמית ולחדד לרוח- הסירה נעצרת כמעט מייד. לצאת מזה? מותחים חלוץ, משחררים קצת ראשי והסירה יורדת ומאיצה. דרך נוספת להאט היא להשתמש בבלמים- ההגאים. תנועות נמרצות של ההגאים מצד לצד ייבלמו את הסירה מבלי לשנות כמעט את כיוון החרטום.
אם אתם מקדימים את הזמן, דרך טובה להרוג זמן היא ע"י זגזוגים- עלייה לרוח וירידה חזרה, כאשר שומרים על המהירות פחות או יותר. שיטה זו מבריחה סירות אחרות מקרבתכם ותשמור לכם מרחב תמרון.
ליד הקו חשוב לשמור על אוויר נקי, וזה אומר לשמור את החרטום בקו אחד עם הסירות שמשני צדדיכם. אם תיפלו לאוויר לא נקי, יהיה לכם מאד קשה להאיץ. בה בעת, אתם רוצים לא להתקרב יותר מדי לקו כדי שתוכלו להאיץ לקראת ההגעה לקו. סירות שיהיו סמוכות מדי לקו לא יוכלו להאיץ מבלי שיחצו את הקו בטרם עת. סירות שיהיו מאחור יקבלו אוויר מלוכלך, והאיזון בין שני אלה הוא קשה. ככל שתשמרו יותר מרחב לפניכם, כך יקל עליכם לשמור מרחב מתחת לרוח בו תשתמשו להאצה. אם תאבדו את המרחב קדימה, תיאלצו לרדת מוקדם יותר וכך תאבדו גם את המרחב שמתחתיכם, ואולי אפילו תיאלצו לעבור מאחורי ירכתי הסירה שמתחתיכם.
בשביל להאיץ ממצב של הפלגה איטית בקדמית, רדו מספר מעלות כאשר החלוץ מתוח והראשי משוחרר מעט. מתיחת החלוץ תסייע לסירה לרדת, בעוד שמתיחה מוקדמת של הראשי תתנגד לירידה מבלי לתרום למהירות. לאחר שהסירה התחילה להאיץ, מתחו את הראשי בהדרגה וחדדו לקדמית. כעת ברור מדוע הייתם צריכים את המרחב מתחת לרוח. בלי המרחב לרדת ולהאיץ מהירות הסירה הייתה נבנית מאד לאט, ובזמן זה הסירות שמסביבכם כבר יהיו קדימה והאוויר שלכם משומש ומקומט.
חשוב לתרגל את התהליך הזה של ירידה והאצה, בכדי לעשותו כראוי. נצלו את זמנכם הפנוי על המים ותרגלו עצירה, ירידה והאצה. בדקו כמה זמן זה לוקח לכם ודאגו להיות טובים בכך. זה מאד ישתלם בזינוקים שתעשו.
זינוק במהירות גדולה ממרבית?
אם יש לכם מספיק מרחב במורד הקו, תוכלו לרדת לרוח צד חדה במקום לקדמית קהה, ולפתח מהירות גבוהה יותר מאשר אילו הייתם מאיצים בקדמית. כאשר תחדדו בחזרה ותחצו את הקו, תהיה לכם המהירות העודפת הזו במשך כמה אורכי סירה בקדמית. זה יספיק על מנת להשיג יתרון על הסירות האחרות. מעתה, אל תאמרו זינוק במהירות מרבית, אימרו זינוק במהירות גדולה ממרבית!!
כיצד תשמרו על מרחב התמרון שיצרתם לעצמכם בעמל רב ובטקטיקה מושחזת? סביר להניח שסירות אחרות ינסו להשתרבב לשם. למשל, סירה במפנה שמאלי מפליגה לאורך הקו ומחפשת מקום להשתחל קדימה, או סירה בימני חולפת מאחורי הירכתיים שלכם ומנסה להיכנס מתחתיכם. כיצד להגן על המקום? שחררו מפרשים (בכדי לא להאיץ) והפנו את החרטום כך שחלק מהמרווח ייסגר, לפני שהסירה האחרת הגיעה למצב של חיפוי, ועדיף עוד לפני שהיא פונה בכדי לנסות להיכנס. בדרך כלל זה יספיק בשביל שינסה את מזלו במקום אחר. אם הסירה האחרת בכל זאת נכנסת, עדיף לתת לה להיכנס מעל הרוח מאשר מתחת. פעם שהיא מעליכם, מתחו מפרשים וחדדו חזק, ואלצו את היריב לעלות חזק לרוח גם כן. כך תיצרו לכם שוב מרחב האצה מתחת לרוח.

אם כבר התחלתם לרדת ולהאיץ לקראת הזינוק, אל תחששו מסירות שמנסות להיכנס לאותו מקום. אתם מהירים מהם בהרבה והם לא יצליחו לגנוב לכם את המקום.
דרך אפקטיבית לשמור מקום וגם להרוג זמן היא לזגזג, לעלות ולרדת חליפות.
טקטיקה טובה היא להקיף עצמכם בסירות איטיות או בעלות צוותים לא מיומנים. כך תבטיחו לעצמכם מינימום הפרעות בזינוק. חומר למחשבה לאותם שייטים מתחילים שמצאו עצמם בכל זינוק ליד האלוף המקומי...סיכון- לעיתים החברים הללו לא בקיאים בחוקים ועלולים לגרום צרות עקב כך.
לקראת הזינוק, חשוב לבדוק כל הזמן את מיקומכם ביחס לקו, ולהשגיח על זמן, מהירות ומרחק. איש הצוות, שהוא הקדמי יותר, אחראי על הערכת המרחק לקו. זה הזמן להשתמש בטרנזיט שלקחתם בהיערכות לזינוק, ועל פיו להעריך את המרחק. את מימד הזמן מספק שעון הזינוקים שלכם, שמספר לכם בדיוק כמה זמן נותר כי דאגתם לסנכרן אותו עם האותות של סירת השיפוט. התאמת המהירות למיקום ולזמן היא עניין של ניסיון. תגיעו מהר מדי תיאלצו להאט ברגע האחרון או תעברו את הקו בטרם עת. תגיעו לאט מדי ואתם כבר במינוס עם הזינוק.
אות הזינוק הוא אמצעו של הזינוק, לא סופו. השניות האחרונות לפני האות, ושתי הדקות שאחריו, הן מרוץ לאוויר נקי, ומהירות היא המפתח. קצת יותר מהירות כאן הופכת ליתרון גדול. וודאו שמפרשיכם מכוונים היטב לפני הזינוק והתרכזו בהשטת הסירה שלכם. נסו לזנק במהירות גדולה ככל הניתן, שימרו על אוויר נקי ומהירות גבוהה. כל היתר לא חשוב.

היערכות לזינוק

היערכות לזינוק היא השלב הבא אחרי החלטה על האסטרטגיה בזינוק. בדומה לפתיחות בשחמט, ישנן מספר היערכויות, והנה הן לפניכם.

הרשומה מבוססת על הספר PERFORMANCE RACING TACTICS מאת BILL GLADSTONE , באישורו של המחבר. את הספר המקורי ניתן להשיג דרך האתר WWW.NorthU.com.

(רוח) צד ובחזרה:

זו הפתיחה המקובלת ביותר, לפחות בסירות ה"רגילות". בד"כ כל הצי נע כגוש אחד במפנה שמאלי לאורך הקו ברוח צד, וכדקה לפני הזינוק מסתובבים כולם וחוזרים במפנה ימני לאורך הקו. 15 עד 30 שניות לזינוק עולים לקדמית, מתקרבים לקו ומזנקים. היתרון בגישה זו הוא הפשטות שבה. החיסרון הוא שהיא גורמת לצפיפות רבה, ושאיפתנו היא להימנע מהצפיפות הזו. על מנת להצליח בגישה זו, צריך להתמקם בשורה הראשונה עם אוויר נקי, ולנסות לשמור מקום קדימה ומתחת לרוח בכדי לרדת ולהאיץ. כדי ליצור את המרחב הזה, צריך לרדת ולעלות חליפות, וכך להאט כאשר היתר ממשיכים לאורך הקו. הבעיה העיקרית היא לשמור על החלל שנוצר מפני סירות אחרות שייכנסו מתחת לרוח.

גישה בחצי מהירות:

זו פתיחה נפוצה ויעילה. מפליגים מקו הזינוק והלאה, מסתובבים בעוד מועד ומתחילים לנוע לעבר הקו בקדמית, תוך התאמת המהירות לזמן שנותר. הרעיון הוא להתקרב לקו בחצי מהירות, וממש לקראת הזינוק למתוח מפרשים למהירות מקסימלית, בלי הצורך לרדת בשביל להאיץ. זו גישה פשוטה ויעילה בעיקר ברוחות בינוניות וחזקות. היא מכינה אתכם לקדמית מבעוד מועד ובשורה הראשונה. היא מתאימה לזינוק בכל חלק של הקו. הסכנה בגישה הזו היא להתחיל לנוע מאוחר מדי לכיוון הקו, והיא אינה מומלצת ברוח חלשה. חיסרון נוסף הוא בשלב ההתרחקות מהקו במפנה שמאלי, שלב בו צריך לפנות דרך לסירות שמגיעות במפנה ימני ולמצוא מקום לעשות סיבוב של 180 מעלות על מנת לחזור אל הקו. לעומת זאת, כשחוזרים לקו יש לכם זכות דרך כלפי כל הסירות שנמצאות מעליכם ומימין (באותו מפנה, מעל הרוח... זוכרים?). המפתח להצלחה בגישה זו הוא לשמור לפחות חצי מהירות בגישה, כדי שניתן יהיה להאיץ מהר ובקלות (בלי צורך לרדת) למהירות מלאה. צריך לתזמן כך שתימצאו בשורה הראשונה עם אוויר נקי בזינוק.

גישה במפנה שמאלי לקצה הדגל של הקו:

ממצוף הדגל, מפליגים לאורך הקו במפנה שמאלי, לקראת הסירות שמגיעות לאזור הדגל במפנה ימני. לפני שמגיעים לקבוצת הסירות, מבצעים סיבוב למפנה ימני והופכים להיות מובילי הקבוצה לקראת מצוף הדגל. היתרון בגישה זו שהיא מאפשרת להיערך ברגע האחרון וזו הדרך הקלה להיערך בתזמון נכון לזינוק בצד של הדגל. החסרונות ברורים למדי. מלבד הנושא של פינוי דרך (מפנה שמאלי למפנה ימני) והחשש לבצע סיבוב סמוך מדי לפני החרטום של הסירות המתקרבות במפנה ימני, קיימת גם האפשרות שלא תמצאו מרווח מספיק בשביל לבצע את הסיבוב ולהיכנס לשורה. בכדי להצליח בגישה זו, חשוב לציין את הזמן כאשר חולפים את הדגל במפנה שמאלי, ובמחצית הזמן לזינוק להסתובב לימני. יכול להיות שיהיה צורך לפנות דרך לכמה סירות בימני (אל תדאגו, רוב הסיכויים שהם לא מתזמנים נכון ולא יצליחו לזנק כראוי) בדרככם למצוא את המרווח. עבודת צוות נכונה היא הכרחית כאן על מנת לבצע את הסיבוב מהר ולהאיץ מייד. הסיבוב צריך להתבצע כך שתסיימו אותו 3-4 אורכי סירה מן הקו.

גישה במפנה שמאלי למרכז הקו:

כמו בגישה לזינוק מצד הדגל, מפליגים לאורך הקו במרחק של כשלושה אורכי סירה ומחפשים פתח להיכנס. היתרונות דומים לגישה הקודמת, וגם החסרונות. חשוב להסתובב כך שתהיו במפנה ימני קרוב לסירות שמעל הרוח, כך שייוותר לכם מקום לרדת ולהאיץ אחרי הסיבוב.

גישה וזינוק במפנה שמאלי:

מגיעים לקו במפנה שמאלי, מוצאים מרווח ומזנקים דרכו בשמאלי. גישה זו דורשת תזמון מעולה, עצבים חזקים וגם... תכנית חלופית. לגישה זו יתרון כאשר צד שמאל של הקו עדיף בצורה ברורה, וגם צד ימין של המסלול עדיף. בתנאים אלה זינוק בשמאלי בצד הדגל יביא אתכם הכי מהר לצד העדיף. הסכנה ברורה: פיספסתם בתזמון, ואתם מפנים דרך לכולם, אוכלים אוויר מלוכלך וכל היתרון מתנדף לו. אם יותר מסירה אחת מנסה לעשות זינוק בשמאלי צפו למהומה גדולה. בכדי שזינוק כזה יצליח, צריך לנוע בשמאלי ברוח צד חדה עם הרבה מהירות, כדי שתוכלו לחתוך לתוך מרווח שתמצאו. עוד המלצה חשובה: בפעמים הראשונות שתנסו את זה, עדיף לעשות זאת עם סירה של מישהוא אחר...

זינוק מעמידה:

בחרו מקום על הקו ונסו לעמוד בקרבתו. בשניות האחרונות, מתחו מפרשים והאיצו. המטרה היא להבטיח את המקום על הקו. לגישה זו יתרון בצי סירות גדול (ביחס לאורך הקו) כיוון שהיא מבטיחה מקום בשורה הראשונה. החיסרון הוא, כיוון שאתם סטטיים, שקשה לשמור מקום מתחת לרוח על מנת להאיץ, וסירות אחרות יכולות לעבור מעל ומתחת ולא תוכלו להגיב. בקטמרנים במיוחד קשה לעצור ולעמוד לאורך זמן, וקשה לצאת ממצב עמידה. זו גישה פופולארית מאד בגלשני רוח, כיוון ששם קל מאד לעצור, לנוע אחורה ולהאיץ מהמקום.

גישת ELVSTORM:

גישה זו קרויה על שמו של PAUL ELVSTORM , שייט ויצרן מפרשים ידוע, והיא מתאימה למצב שבו כיוון הרוח משתנה חליפות. הוא נערך מתחת לרוח ביחס לסירת השיפוט, בעמידה על הLAYLINE הימני לסירה. אם החילוף האחרון לפני הזינוק היה חילוף עליה (שינוי כיוון הרוח לימין), הוא הפליג לאורך הLAYLINE אל צד הסירה שהוא המועדף וזינק לידה. אם החילוף היה חילוף ירידה, הוא הפליג לכיוון צד הדגל שהוא המועדף באותו זמן. היתרון הוא שבתנאי רוח משתנים הוא בחר כך את הצד הנכון על פי החילוף האחרון ממש לפני הזינוק. חסרונות? התזמון הוא בעייתי, בעיקר במקרה של חילוף ירידה, וכדאי לוודא גם שמצליחים לעבור את מצוף הדגל במקרה כזה.

קיימות עוד גישות, אבל חלקן אינן מתאימות לחוק הדקה (החל מדקה לזינוק אסור להיות מעבר לקו הזינוק או המשכו) וחלקן ממש לא מתאימות לקטמרנים.

זינוקים- אסטרטגיה

תחרות מתחילה בזינוק, למי שלא ידע. תוצאה טובה בסיום תחרות מתחילה בזינוק טוב. הזינוק דורש שליטה טובה בסירה, עבודת צוות, אסטרטגיה, טקטיקה, תיזמון, בקיאות בחוקת השייט ועצבים חזקים. המטרה בזינוק היא פשוטה: לחצות את קו הזינוק עם מתן אות הזינוק, בצד המועדף, במהירות מקסימלית, עם אוויר נקי (ללא הפרעות מסירות אחרות) ועם חופש לתמרן כרצוננו. מטרה פשוטה, השגתה - לא כל כך פשוטה. הדבר הראשון הנדרש להשגת זינוק טוב הוא אסטרטגיה לזינוק, ובזה דנה רשומה זו.

רשומה זו מתבססת על הספר PERFORMANCE RACING TACTICS מאת BILL GLADSTONE, באישורו של ביל. את הספר ניתן להשיג דרך www.northu.com

אסטרטגיה לזינוק משמעה להחליט היכן ברצוננו לזנק לאורך קו הזינוק הנמתח בין סירת השיפוט ומצוף המסמן את קצה הקו. בבחירת האסטרטגיה נשקלים: לאן נרצה להפליג בלג הראשון לאחר הזינוק, איך מוצב קו הזינוק ביחס לרוח, ואיך נשקלל את שני הגורמים הללו וגורמים נוספים שמשפיעים.

נתחיל בלג הראשון. אם אנו מעריכים שהצד הימני של המסלול עדיף, אזי נרצה לזנק קרוב ככל האפשר לשם, היינו בקצה הימני (צד הסירה) של הקו. אם צד שמאל מוערך כעדיף, נרצה לזנק קרוב לצד המצוף של הקו. אם אין עדיפות לאף צד, נרצה לזנק מהמרכז.

כאשר צד ימין עדיף, התמקמות וזינוק מקצהו הימני של הקו יאפשר לנו לבצע סיבוב ולהפליג ימינה סמוך אחרי הזינוק, וזה שיקול חשוב יותר מאשר להיות באוויר נקי על הקו, כיוון שממילא נעשה סיבוב ונפליג ימינה.כאשר צד שמאל עדיף, השיקול המרכזי הוא לזנק באוויר נקי ולהיות מסוגלים להפליג לשמאל ללא הפרעה, והוא חזק יותר מלהתמקם הכי שמאלה שאפשר על הקו.זינוק מן המרכז שומר על אופציות פתוחות.

הצבת קו הזינוק ביחס לרוח היא הגורם הבא בבחירת האסטרטגיה. וועדת התחרות אמורה להציב את קו הזינוק בדיוק בניצב לרוח. זה לא קורה, לא בגלל שוועדת התחרות לא עושה את מלאכתה כיאות, אלה כי הרוח משתנה. כמה זה משמעותי? שינוי של 5 מעלות בכיוון הרוח מן הניצב לקו הזינוק נותן יתרון של 1/8 מאורך הקו לצד הקרוב לרוח. בקו שאורכו 20 אורכי סירה המשמעות היא הפרש של 2.5 אורכי סירה בין מי שמזנק בקצה הקרוב לרוח לבין מי שמזנק בקצה השני. 2.5 אורכי סירה יתרון בזינוק זה בהחלט משהו ששווה להתאמץ בשבילו...

יש כמה שיטות לקבוע את צידו המועדף של הקו בהתאם לרוח. למי שיש מצפן בסירה, יפליג לאורך קו הזינוק ויראה מה כיוון הקו. נניח שיצא 090. עכשיו עולים לקדמית במפנה אחד ורואים מה כיוון המצפן בקדמית (נניח 040), עושים סיבוב למפנה השני בקדמית ושוב מודדים (נניח 310). כיוון הרוח האמיתי הוא האמצע בין שני המפנים בקדמית (355), ולכן האנך לקו הזינוק שלנו סוטה מכיוון הרוח 5 מעלות מזרחה, ומכאן שקצהו המערבי של הקו הוא המועדף.

אין מצפן? החיים יותר קשים. אפשר להפליג לאורך הקו במפנה אחד, נניח שמאלי, ולכוון את המפרשים כך שהטלטלים יזרמו יפה. מבלי לגעת בכיוון המפרשים, עושים סיבוב או מהפך למפנה ימני ושוב מפליגים לאורך הקו. אם כעת הטלטל שמעל הרוח לא זורם, סימן שבמפנה הזה מפליגים חד יותר לרוח לאורך הקו, והצד העדיף נמצא לפנינו. אם, לעומת זאת, הטלטל שמתחת לרוח לא זורם, סימן שבמפנה הזה מפליגים קהה יותר לרוח לאורך הקו, והצד המועדף נמצא מאחור. דרך נוספת היא פשוט לעצור מול הרוח על הקו ולהסתכל בניצב לסירה (לאורך הקורה הקדמית או האחורית). צד הקו שנראה קרוב יותר לחרטום ביחס לניצב הוא הצד המועדף. דרך נוספת, שמתאימה לסטיות גדולות יחסית של הקו, היא להסתכל על קבוצת סירות בזינוק קודם. אם מיד לאחר הזינוק הן נראות מקבילות צד ימין עדיף, ואם הן נראות מסתדרות חרטום לירכתיים אז צד שמאל עדיף.

הערה חשובה: אין קשר בין מיקום מצוף הקדמית הראשונה לבין הצד המועדף של קו הזינוק, למעט מקרים חריגים בו קו הזינוק ארוך והמרחק למצוף הראשון הוא קצר (מסלול משונה למדי...). הצד המועדף של קו הזינוק נקבע לפי ההפרש בין כיוון הרוח לבין האנך לקו הזינוק, וזהו. המיקום של המצוף הראשון ביחס לאנך לקו הזינוק עשוי להשפיע על ההחלטה איזה צד של המסלול עדיף.

לשני הגורמים הללו, תכנית הלג הראשון וצורת ההצבה של הקו, נוסיף גורמים כמו שינויי רוח, צפיפות על הקו ורצון לאוויר נקי, ונחבר אותם יחדיו לאסטרטגיה. אנו נבחר איזור על הקו ממנו נרצה לזנק (מרכז, ימין או שמאל), ולא נקודה, שהרי קשה מאד לצלוף לנקודה תחת מכלול הגורמים המשפיעים בתהליך הזינוק.

אם אין סיבה טובה ללכת לאחד הקצוות, זינוק במרכז הקו הוא בחירה טובה, כיוון שהוא מותיר את כל האופציות פתוחות להמשך, פחות צפוף שם בד"כ ולכן קל יותר להיערך, וקל יותר לזנק בשיא המהירות ועם אוויר נקי. צריך להיזהר מתופעת ה"בטן" באמצע הקו: בגלל המרחק מקצה הקו, קשה יותר להעריך את מיקום הסירה ביחס לקו, ואז נוטים להימצא אחורה יותר מן הדרוש לפני הזינוק.

כאשר יש צד מועדף, עדיף לזנק בצד המועדף, אבל לא בקצה הקו, כיוון ששם יהיה צפוף. ההפסד בהתרחקות מהצד המועדף יקוזז בזינוק עם מהירות טובה ואוויר נקי. יכול להיות שסירה או שתיים יצליחו לעשות זינוק מעולה בקצה המועדף, אבל רוב הסירות שיצטופפו שם ישיגו זינוק פחות טוב מזה שיזנק בשורה הראשונה עם אוויר נקי במיקום קצת פחות אידיאלי לאורך הקו.

אם המטרה היא לעשות סיבוב מייד אחרי הזינוק וללכת ימינה, שווה לנסות לזנק בקצה הימני של הקו, בקצה של סירת השיפוט. אם יצא זינוק מוצלח- איחולים, אבל גם אם אתם מזנקים שם מהשורה השניה זה לא נורא, כיוון שמייד תעשו סיבוב ותלכו ימינה. עדיין יש בזינוק כזה פוטנציאל לא קטן להיתקע ולהשתבש, וצריך לשקול אם זינוק קצת יותר רחוק מסירת השיפוט אבל מהשורה הראשונה אינו עדיף.

כאשר יש עדיפות לזינוק מצד שמאל של הקו, יישלפו הסכינים. כאן יש פחות מרווח לטעויות, ופחות מקום בשורה הראשונה ככל שהזינוק מתקרב והסירות מצטופפות כלפי המצוף. הסירה הכי שמאלית היא היחידה עם אוויר נקי, אבל כל היסוס בזינוק יגרום לכך שהסירה הבאה בתור מימינה תיקח את לה את היתרון הזה. גם כאן, זינוק במקום קרוב יותר למרכז הקו יהיה קל יותר לביצוע ולכן כנראה כדאי יותר.

כאשר יש חילופי רוח משמעותיים, הזינוק הטוב ביותר הוא זה שיביא אתכם אל החילוף המתקרב בצורה המהירה ביותר, וכל שאר השיקולים אינם רלוונטיים. זנקו ממרכז הקו, אם החילוף הבא צפוי להגיע מימין (חילוף עלייה) בצעו סיבוב והפליגו ימינה, מהר ככל האפשר. כשיגיע החילוף, סיבוב נוסף בחזרה למפנה ימני ואתם הרחק לפני כולם. בריצה לקראת חילוף מהירות חשובה יותר מחידוד, ומרחב לביצוע סיבובים יותר חשוב ממיקום על הקו.