הקטמרן, בדומה למפרשיות קטנות (DINGHY) אחרות, היא סירה רגישה מאד לחלוקת המשקל של הצוות. אין זה מפליא, כיוון שמשקל הצוות בין 150 ל200 ק"ג, דומה למשקל הסירה כולה! חלוקה נכונה של המשקל בתנאי ההפלגה השונים היא נושא מפתח למיצוי מהירות הסירה ולשליטה נוחה בה.
המימד הראשון הוא האיזון הרוחבי. כאן הכלל המנצח הוא תמיד בידון אחד מעל המים. ברגע שהבידון יוצא מהמים, קטן משמעותית השטח הרטוב של הסירה ועימו ההתנגדות של המים לתנועת הסירה דרכם. ההפרש במהירות הסירה הוא בסביבות 40% (!), ובסירות מהירות כמו קטמרנים הפרש כזה בא לידי ביטוי מהר מאד. הדבר נכון לכל זוויות ההפלגה, הן ברוחות קדמיות והן ברוחות צד או גביות. לכן, צוות הסירה יתמקם כך שהבידון שמעל הרוח יתרומם מעל המים בכל עוצמת רוח ובכל זווית הפלגה. עד כמה יתרומם? כמו שאומרים בלועזית, קצת מעל המים (JUST KISSING THE WATER). התרוממות לגובה רב מדי היא פחות יעילה מבחינת מהירות הסירה, ועשויה גם להסתיים באיבוד שליטה והתהפכות.
JUST KISSING THE WATERברוחות חלשות מאד, תוכלו לראות את איש הצוות יוצא לטרפז בדופן שמתחת לרוח, ואת ההגאי יושב במרכז הטרמפולינה. ככל שתעלה עוצמת הרוח, יועבר משקל הצוות לדופן שמעל הרוח, עד אשר שניהם יהיו בטרפז בדופן שמעל הרוח. מכאן והלאה, עם התחזקות הרוח, נדרש להוריד כוח מהמפרשים, אבל על זה ברשומה נפרדת.
גבית חלשה, איש הצוות מתחת לרוח, שניהם יושבים ליד הקורה הקדמית, הבידון מתייבש לו באוויר והסירה במצב מושלם
כאשר הרוח אינה יציבה, איש הצוות ישנה את מיקומו בהתאם לעוצמת הרוח, בין יציאה לטרפז ועד ישיבה מתחת לרוח, ויזיע הרבה, העיקר שהבידון שמעל הרוח יוכל רק להתנשק קלות עם המים. אם הבידון עולה לגבהים במכות הרוח, וצונח לתוך המים כאשר הרוח נחלשת, זו סירה איטית וצוות ט"ש (טעון שיפור).
המימד השני הוא האיזון האורכי. תזוזה קדימה ואחורה לאורך הסירה של מרכז הכובד משקיעה את החרטום או הירכתיים במים בהתאמה. ירכתיים או חרטום שקועים מדי משמעם סירה איטית יותר. הדרך הטובה ביותר לדעת את המצב הנכון מבחינת האיזון האורכי היא להסתכל על השובל שנוצר ע"י הבידון שמתחת לרוח ולהאזין לרעש המים. אם יש שובל גדול, המזכיר זנב תרנגול, זה מרשים מאד את התרנגולות אבל מעיד על גרר גדול וירכתיים שקועות מדי. גם הרעש יהיה ניכר. חרטום שקוע מדי קל יחסית להרגיש, כיוון שמרגישים מיד תאטה משמעותית של הסירה.
משקל אחורה מדי, שובל גדול (זנב תרנגול)
איזון אורכי נכון, שובל מינימלי
השאיפה היא לייצר שובל מינימלי, מבלי להגזים בהשקעת החרטום מטה. ברוח חלשה נדרש לקחת את המשקל הרבה קדימה, וככל שהרוח מתחזקת הולכים מעט לאחור. המיקום האידיאלי ברוח חזקה הוא שמרכז הכובד של הצוות יהיה על הקו המחבר את מרכז הלחץ של המפרשים עם מרכז השטח הטבול של הסירה. חשוב גם שאיש הצוות וההגאי יהיו סמוכים זה לזה, כדי להקטין למינימום את המומנט שגורם להתנדנדות הסירה לאורכה ומאיט את תנועתה (תנודה כזו קורית בדרך כלל אחרי מפגש עם גל גדול).
בידון גבוה מדי, אך שימו לב למיקום האורכי ולסמיכות השייטים האחד לשני.
חשוב לזכור כי כל תנועה על הסירה משנה את האיזון האורכי והרוחבי כאחד, ולכן צריך להמעיט בתנועה על הסירה ככל הניתן, ולשמור את האיזון יציב ככל האפשר.
ט"ש:
שני הבידונים במים, המשקל אחורה מדי. מלבד רושם על הצלם, אין סיבה ששני השייטים יהיו בטרפז
המשקל קדימה מדי. שימו לב איך הצוות שולחת רגל קדימה ע"מ לייצב את עצמה בגלל התאוטה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה