התהפכות לפנים, המכונה PITCH POLE, היא אחת התופעות הפחות נעימות בשייט קטמרנים. ברשומה זו אתאר את הגורמים להתהפכות זו, כיצד ניתן להימנע ממנה ואיך יוצאים הכי טוב כשהיא כבר קורית.
PITCH POLE קורה ברוח חזקה, כאשר החלק התחתון של הסירה (הבידונים) נע לאט יותר מאשר חלקה העליון. האיזון האורכי של הסירה מתערער, החרטומים ננעצים עמוק במים, בולמים עוד יותר את החלק התחתון של הסירה, ומתרחש גלגול אלים למדי קדימה. תוך כדי, ההגאים יוצאים מן המים כך שהסירה בעצם ללא שליטה משלב די מוקדם של התהליך.
ואולי הסדר הוא: הבידונים ננעצים בגל, מה שגורם להאטה של החלק התחתון, ערעור של האיזון האורכי, נעיצה עמוקה יותר במים, בלימה חזקה תוך יציאת ההגאים מהמים וגלגול קדימה.
כך או כך, זה הדבר הכי קרוב לרודיאו בספורט שלנו...
ראו דוגמה בסרטון הבא:
כפי שרואים בסרטון, זה קורה די מהר, וגם בים יחסית שקט, אם כי הסיכוי להתהפכות כזו גדל ככל שהגלים גבוהים יותר.
זה קורה בדרך כלל בגבית או צד קהה, ובתהליך ירידה מקדמית לגבית.
איך מונעים זאת? קודם כל, מנסים לשמור מהירות ולמנוע את המצב שהסירה מאיטה. הסירה מאיטה כאשר עושים תנועת היגוי חריפה (ההגה הופך לבלם), כאשר יורדים יותר מדי או כאשר ננעצים בגל. שמירת המהירות היא בידיו של ההגאי, וככל שהוא יתמרן נכון יותר כך יקטין הסיכון להתהפכות לפנים. בנוסף, צריך לקחת משקל אחורה ככל הניתן, כדי להרים חרטומים ולהקטין את הסיכוי שיינעצו בגל מלפנים בצורה אלימה. בסרטון ניתן לראות שההגאי יושב סמוך לקורה הקדמית מאחור והצוות בטרפז מאחוריו, עם רגל אחת על הקורה האחורית ואחת ממש על דף הירכתיים.
אז למה הם התהפכו? לדעתי, ירידה חריפה מדי של ההגאי שגרמה לבלימה וגם לערעור שיווי המשקל של הצוות שעף קדימה. הוא כבר משך את מרכז הכובד קדימה ומכאן ההתהפכות בלתי נמנעת.
כאשר החרטום עומד להינעץ בגל, יש דילמה מה ההגאי צריך לעשות. האם עליו לרדת כדי להקטין הטיה, להיות עם שני הבידונים במים כאשר יינעץ בגל, ואז לקבל את כושר הציפה של שני הבידונים שיפעל כנגד נטיית החרטומים להתחפר בגל, או שעליו לעלות קצת בכדי לקבל יותר מהירות ולפגוש את הגל כשהבידון קצת בזווית לגל ויותר שטח בידון פוגש את הגל ודוחף אותו כלפי מעלה. אני נוהג לפי הדרך השניה, גם במחיר הגדלת ההטיה וסיכון גדול יותר להתהפך הצידה (אבל התהפכות פחות אלימה מהתהפכות לפנים).
הבידונים של הסירות המודרניות מתוכננים בתצורה הנקראת "מפלח גלים" (WAVE PIERCING), שנועדה להקטין למינימום את התאוטה של הסירה כאשר החרטום ננעץ בגל. על פי נסיוני, בהשוואה בין התנהגות סירה מודרנית עם התנהגות סירה מדור קודם זה אכן עובד. הסירה המודרנית ננעצת בגל, לעיתים עד הקורה הקדמית, אבל יוצאת ממנו כמעט בלי האטה וממשיכה הלאה ללא ערעור האיזון האורכי.
מבחינת הצוות, כאשר הוא רואה שהחרטום עומד להינעץ בגל הוא צריך להימתח לאחור בטרפז ככל יכולתו, ואם זה נראה עדיין בדרך להינעצות אלימה בגל לשחרר את הספי לנפנוף, בכדי להקטין את הכוח בחלק העליון של התורן. אם הוא ישחרר את הספי רק במקצת, הוא ישיג תוצאה הפוכה, כיוון שיקבל יותר כוח בספי ויחמיר את הגלגול לפנים.
בירידה מקדמית לגבית ברוח חזקה יש סכנה לא קטנה להתהפכות לפנים. תוך כדי הירידה גדל הכוח במפרשים ואם המהירות יורדת בגלל תמרון חריף או מראש נכנסתם לתמרון במהירות נמוכה הסכנה גדלה. ירידה ברוח חזקה דורשת תכנון מראש ותיאום בין הצוות להגאי. העיקרון הוא להיכנס לתמרון עם מהירות גבוהה ככל הניתן, לעשות אותו מתון (בקשת רחבה) תוך כדי שחרור של מיתר הראשי והטרוולר. שיחררתם מוקדם מפרשים- איבדתם מהירות וסיכויי ההתהפכות גדלים. שחררתם מאוחר- אתם בתוך התמרון עם עודף כוח ועלולים להתהפך.
ואם בכל זאת ננעצו החרטומים, ההגאים נשלפו מהמים והסירה מתגלגלת בחן לפנים? לתפוס במשהו בכדי לא לעוף קדימה. ההגאי יכול להיאחז בקורה האחורית, במיתר הראשי או בחבל של הטרוולר. הצוות אם הוא קשור בCHICKEN LINE זה כבר יחזיק אותו, ואם לא שיתפוס במה שימצא, אפילו בהגאי. אחרי הנעיצה וההתרוממות הסירה בדרך כלל תישכב על צידה, וזה כבר נוהל התהפכות רגיל.
ולקינוח, קצת PITCH POLES של קטמרנים 40 EXTREME...
PITCH POLE קורה ברוח חזקה, כאשר החלק התחתון של הסירה (הבידונים) נע לאט יותר מאשר חלקה העליון. האיזון האורכי של הסירה מתערער, החרטומים ננעצים עמוק במים, בולמים עוד יותר את החלק התחתון של הסירה, ומתרחש גלגול אלים למדי קדימה. תוך כדי, ההגאים יוצאים מן המים כך שהסירה בעצם ללא שליטה משלב די מוקדם של התהליך.
ואולי הסדר הוא: הבידונים ננעצים בגל, מה שגורם להאטה של החלק התחתון, ערעור של האיזון האורכי, נעיצה עמוקה יותר במים, בלימה חזקה תוך יציאת ההגאים מהמים וגלגול קדימה.
כך או כך, זה הדבר הכי קרוב לרודיאו בספורט שלנו...
ראו דוגמה בסרטון הבא:
כפי שרואים בסרטון, זה קורה די מהר, וגם בים יחסית שקט, אם כי הסיכוי להתהפכות כזו גדל ככל שהגלים גבוהים יותר.
זה קורה בדרך כלל בגבית או צד קהה, ובתהליך ירידה מקדמית לגבית.
איך מונעים זאת? קודם כל, מנסים לשמור מהירות ולמנוע את המצב שהסירה מאיטה. הסירה מאיטה כאשר עושים תנועת היגוי חריפה (ההגה הופך לבלם), כאשר יורדים יותר מדי או כאשר ננעצים בגל. שמירת המהירות היא בידיו של ההגאי, וככל שהוא יתמרן נכון יותר כך יקטין הסיכון להתהפכות לפנים. בנוסף, צריך לקחת משקל אחורה ככל הניתן, כדי להרים חרטומים ולהקטין את הסיכוי שיינעצו בגל מלפנים בצורה אלימה. בסרטון ניתן לראות שההגאי יושב סמוך לקורה הקדמית מאחור והצוות בטרפז מאחוריו, עם רגל אחת על הקורה האחורית ואחת ממש על דף הירכתיים.
אז למה הם התהפכו? לדעתי, ירידה חריפה מדי של ההגאי שגרמה לבלימה וגם לערעור שיווי המשקל של הצוות שעף קדימה. הוא כבר משך את מרכז הכובד קדימה ומכאן ההתהפכות בלתי נמנעת.
כאשר החרטום עומד להינעץ בגל, יש דילמה מה ההגאי צריך לעשות. האם עליו לרדת כדי להקטין הטיה, להיות עם שני הבידונים במים כאשר יינעץ בגל, ואז לקבל את כושר הציפה של שני הבידונים שיפעל כנגד נטיית החרטומים להתחפר בגל, או שעליו לעלות קצת בכדי לקבל יותר מהירות ולפגוש את הגל כשהבידון קצת בזווית לגל ויותר שטח בידון פוגש את הגל ודוחף אותו כלפי מעלה. אני נוהג לפי הדרך השניה, גם במחיר הגדלת ההטיה וסיכון גדול יותר להתהפך הצידה (אבל התהפכות פחות אלימה מהתהפכות לפנים).
הבידונים של הסירות המודרניות מתוכננים בתצורה הנקראת "מפלח גלים" (WAVE PIERCING), שנועדה להקטין למינימום את התאוטה של הסירה כאשר החרטום ננעץ בגל. על פי נסיוני, בהשוואה בין התנהגות סירה מודרנית עם התנהגות סירה מדור קודם זה אכן עובד. הסירה המודרנית ננעצת בגל, לעיתים עד הקורה הקדמית, אבל יוצאת ממנו כמעט בלי האטה וממשיכה הלאה ללא ערעור האיזון האורכי.
מבחינת הצוות, כאשר הוא רואה שהחרטום עומד להינעץ בגל הוא צריך להימתח לאחור בטרפז ככל יכולתו, ואם זה נראה עדיין בדרך להינעצות אלימה בגל לשחרר את הספי לנפנוף, בכדי להקטין את הכוח בחלק העליון של התורן. אם הוא ישחרר את הספי רק במקצת, הוא ישיג תוצאה הפוכה, כיוון שיקבל יותר כוח בספי ויחמיר את הגלגול לפנים.
בירידה מקדמית לגבית ברוח חזקה יש סכנה לא קטנה להתהפכות לפנים. תוך כדי הירידה גדל הכוח במפרשים ואם המהירות יורדת בגלל תמרון חריף או מראש נכנסתם לתמרון במהירות נמוכה הסכנה גדלה. ירידה ברוח חזקה דורשת תכנון מראש ותיאום בין הצוות להגאי. העיקרון הוא להיכנס לתמרון עם מהירות גבוהה ככל הניתן, לעשות אותו מתון (בקשת רחבה) תוך כדי שחרור של מיתר הראשי והטרוולר. שיחררתם מוקדם מפרשים- איבדתם מהירות וסיכויי ההתהפכות גדלים. שחררתם מאוחר- אתם בתוך התמרון עם עודף כוח ועלולים להתהפך.
ואם בכל זאת ננעצו החרטומים, ההגאים נשלפו מהמים והסירה מתגלגלת בחן לפנים? לתפוס במשהו בכדי לא לעוף קדימה. ההגאי יכול להיאחז בקורה האחורית, במיתר הראשי או בחבל של הטרוולר. הצוות אם הוא קשור בCHICKEN LINE זה כבר יחזיק אותו, ואם לא שיתפוס במה שימצא, אפילו בהגאי. אחרי הנעיצה וההתרוממות הסירה בדרך כלל תישכב על צידה, וזה כבר נוהל התהפכות רגיל.
ולקינוח, קצת PITCH POLES של קטמרנים 40 EXTREME...
