על הטרפז

אחד הדברים המפליאים בשיט קטמרנים הוא עד כמה להיות תלוי על כבל מחוץ לסירה עושה לנו טוב בנשמה. ברשומה זו: קצת על יציאה לטרפז, עמידה בטרפז וחזרה לסירה, ותיאור של מספר התקני טרפז על יתרונותיהם וחסרונותיהם.

יציאה לטרפז היא עניין פשוט: יושבים על הבידון, מחברים את הטבעת של הטרפז לוו בחגורת הטרפז, מוציאים את הישבן אל מחוץ לסירה, מוודאים שהטרפז עדיין מחובר לחגורה וממשיכים להוציא את הישבן עד שמשקל הגוף מונח על הטרפז. עכשיו מקפלים רגליים, נעזרים ביד אחת להרחיק קצת את הגוף מהבידון ומביאים את הרגליים ללזבזת (השוליים) של הבידון. מכאן מיישרים רגליים וזהו. יש צוותים מקצוענים אשר בכדי לחסוך זמן עושים את היציאה לטרפז ממצב של עמידה, או שיוצאים קודם החוצה כאשר המשקל על היד אשר אוחזת בידית האחיזה שעל הכבל של הטרפז ורק אח"כ מחברים את הטרפז לחגורה. היכולת לבצע את גירסאות המקצוענים תלויה גם בצורת התקן הטרפז, ראו בהמשך.

איך עומדים בטרפז? העמידה הקלאסית היא ברגליים כמעט ישרות וסמוכות, בגוף ישר, ובגובה נמוך מהדופן. עמידה זו מאפשרת מומנט מאזן מקסימאלי (בשביל זה הרי יצאנו לטרפז, לא?), ובו בזמן גם יציבות, שלא נעוף קדימה או אחורה, ונוכל לפנות את הידיים לאחוז מיתרים ומוט הגה בלי קושי. זו גם עמידה פחות מעייפת. לצורך זה מנמיכים את הטרפז אחרי שיוצאים החוצה בהתקנים שניתן לעשות זאת, או מראש מכוונים לגובה נמוך היכן שלא ניתן לכוון תוך כדי הפלגה. שימו לב בתמונה לגובה השייטים ביחס לדופן.

לקראת חזרה לסירה, מרימים בחזרה את הטרפז (בהתקנים שמאפשרים) לגובה נוח לחזרה, מקפלים רגליים, אוחזים בידית על מנת להתרומם וגולשים פנימה לישיבה או עוברים לעמידה על הסירה. הטרפז בדרך כלל ישתחרר מעצמו מן החגורה, אבל אני כהרגל שולח יד ומוודא שהוא השתחרר, זכר להתהפכות אחת שקרתה כי לא השתחררתי מן הטרפז בזמן.

ישנם כמה וכמה צורות של התקני טרפז. ההבדלים העיקריים הם ביכולת לשנות את הגובה ובנטיית הטרפז להשתחרר מהחגורה כאשר אין עליו משקל. הנושא השני חשוב כי מקרים רבים של השתחררות בלתי רצונית של הטרפז מסתיימים בנפילה למים תוך כדי הפלגה.

בהתקן שבתמונה לא ניתן לכוון את הגובה במהלך ההפלגה (המעצור השחור הוא קבוע). החבל הצהוב מחובר לגומי שמושך את הטבעת כלפי מעלה, ולכן אינו משתחרר כאשר אין משקל על הטרפז. התקן כזה מאפשר גם יציאה לטרפז ממצב של עמידה.

בתמונה הבאה ניתן לכוון את הגובה בקלות כאשר השייט נמצא בטרפז, כי יש מערכת רווח כוח ותפס לחבל. הגומי מושך כלפי מטה, ולכן ישחרר את התפס מיד כשירד המשקל של השייט. יש לזה יתרון של שחרור מהיר, אך יש בזה גם סיכון של שחרור לא רצוני אם השייט מרים את עצמו ממצב שמירב משקלו על הטרפז (ולו לרגע).

ובתמונה הבאה, הסידור אותו אנחנו מצאנו כנוח, מאפשר גם כיוון הגובה וגם הגומי מושך לכיוון מעלה וגורם לכך שהטבעת תישאר תפוסה תמיד. החיסרון הוא שצריך לעזור לו להשתחרר מהחגורה לפעמים.

יש עוד וורסיות, אבל הרעיון בכולם דומה.
חגורות טרפז יש במגוון עצום, אבל מנסיוני גיליתי שלוקח לא מעט זמן עד שתמצאו את החגורה שנוחה לכם. אנחנו שלושה שותפים בסירה, לכל אחד חגורה שנוחה לו, מיצרן אחר, וממש אינו מרגיש בנוח עם החגורות של האחרים.
בסרטון, ראו איך נכנסים ויוצאים, ואת צורת העמידה: