הספינקר- חלק ג'

ברשומות א'וב' על הספי ירדנו והנפנו, הורדנו ועלינו, אבל טרם דיברנו מה עושים עם הספי בין ההנפה וההורדה.
הספי, כאמור, בערך מכפיל את שטח המפרשים, וזה אומר המון כוח. הכוח הזה מתורגם למהירות אבל גם להטיה. המהירות גורמת לתזוזה של הרוח היחסית קדימה, ובעקבות זה הראשי מרגיש רוח יחסית כמעט כמו בקדמית, ולכן ההגאי ממרכז את הטרוולר ומותח מיתר כמעט כמו בקדמית (ככלל, המתיחה היא עד שהטלטלים בשפה האחורית של הראשי זורמים. אם הם מתגלגלים אל הצד שמתחת לרוח סימן שמתחתם יותר מדי). מיתר הראשי משמש גם כוונטה אחורית התומכת את הלחץ שמתפתח על התורן בחלקו העליון. זכרו זאת כי שחרור פתאומי ומוחלט של המיתר כשהספי מושך בכוח עלול להסתיים בתורן שבור.
את ההטיה שמתפתחת מאזנים ע"י הוצאת הצוות לטרפז, וע"י ירידה מהרוח.
האתגר היפה בגבית הוא למצוא את האיזון בין מהירות לבין ירידה: אפשר להפליג נמוך (בהיבט של זווית ביחס לרוח האמיתית), אבל זה יהיה גם לאט, ואפשר להפליג גבוה יותר ומהר יותר, אבל אז עושים יותר דרך. הפיתרון הוא לעלות כדי לקבל כוח ומהירות, ואז ניצול של המהירות בכדי לרדת. לפני שהמהירות דועכת, שוב עולים קצת, וכך ממשיכים בסללום עדין.
איזון אורכי: הכלל באיזון האורכי הוא, תמיד, לדאוג לכך שהסירה תייצר שובל מינימאלי. שובל גדול משמעו גרר גדול, משמע סירה איטית. כאשר הרוח חלשה תצטרכו להעביר את המשקל קדימה לצורך כך, עד כדי ישיבה או שכיבה סמוך לקורה הקדמית. ככל שהרוח מתחזקת המשקל יעבור אחורה, וברוח חזקה ההגאי יישב סמוך לקורה האחורית, והצוות בטרפז מאחוריו, עד מצב שבו רגלו של הצוות נמצאת על דף הירכתיים מעל ציר ההגה (יש סירות שדף הירכתיים מעוצב במיוחד לשם כך, ושם גם מחברים רצועת רגל). האיזון האורכי מתחיל להיות אתגרי ככל שהרוח עולה, כיוון שהסירה מרימה ומורידה חרטום עקב מעבר דרך גלים, ועלולה אפילו לקבור חרטומים במים ולהתהפך קדימה (מה שנקרא PITCH POLE, לו אקדיש רשומה נפרדת). באתגר הזה צריך להתמודד הצוות, בתנועה לאורך הבידון קדימה ואחורה. בשביל לא לעוף קדימה, הוסיפו בסירות המודרניות שני עזרים: רצועת רגל (כמו שיש בגלשני רוח) וחבל שנקרא CHICKEN LINE (CHICKEN מלשון פחדן). החבל מחובר לציר ההגה והצוות מחבר אותו לטרפז שלו כאשר הוא בחוץ מאחור. ראו בתמונה הבאה את מיקום הצוות וההגאי.

איזון רוחבי: הכלל הקבוע שהבידון שמעל הרוח יוצא מהמים ונושק להם, תקף גם כאן, אם כי אין נזק גדול אם יהיה קצת גבוה יותר. ברוח חלשה הצוות יימצא קדימה ומתחת לרוח, וההגאי קדימה ובמרכז הטרמפולינה. ברוח חזקה ההגאי יושב אחורה עם הרגליים ברצועת הרגליים. אם יש רצועה אמצעית זה עדיף, כי אז הצוות יכול לעמוד יותר אחורה מבלי שההגאי יפריע לו למתוח ולשחרר את מיתר הספי.
ההגאי צריך להחזיק את הסירה בלחץ ובמהירות. הוא עולה בעדינות בכדי לקבל כוח ולהרים את הבידון שמעל הרוח קצת מעל המים. כאשר המהירות עולה, ההגאי יורד בעדינות, תוך שאיפה לשמור על הבידון כל הזמן באותו גובה. מכות רוח, האטה במעלה גל או האצה במורדו, ההגאי יגיב בעליות או ירידות קלות, כשכל הזמן השאיפה לשמור את גובה הבידון ואת המהירות. ההיגוי בתנועות עדינות חשוב גם בשביל לא לבלום את הסירה, וגם בשביל לא לערער את שיווי משקלו של הצוות בטרפז. ברוחות חזקות ההגאי יישב מאחור, רגליים ברצועה, יד אחת על המוט המקשר להיגוי ויד שנייה אוחזת בטרוולר.
בדרך כלל ריצה במורד הרוח היא גם ריצה עם הגלים. מלבד היגוי נכון מבחינת הרוח, כפי שתואר קודם, האתגר של ההגאי הוא לעבוד נכון עם הגלים: ל"תפוס" אותם ולטוס במורדם, וככל הניתן לא לאבד מהירות כאשר משיגים את הגל שמלפנים ומטפסים על גבו. זה עניין של תזמון שבא עם ניסיון, אבל ככלל: בטיפוס על גב הגל המהירות יורדת, ולכן עולים בכדי לקבל יותר כוח ומהירות, וגם בכדי לטפס בשיפוע מתון יותר. במורד הגל המהירות עולה, והירידה מהרוח משתלבת יפה עם עליית המהירות ועם היגוי בכיוון תנועת הגל.
בתמונה הבאה, הסירה במורד הגל:

בתמונה זו, עליה במעלה גל (ראו את השובל של הסירה):

הצוות מותח ומשחרר את הספי, מהלכים קצרים ומתונים, על מנת לשמור את הספי כשהשפה הקדמית על גבול הנפנוף. אם יש טלטלים על הספי הם עוזרים מאד. שחרורים ומתיחות אלימות, מעין פמפומים של הספי, אינם נכונים. הם לא תורמים למהירות ומתישים את הצוות. משימתו השנייה של הצוות היא לשמור על איזון אורכי ורוחבי, בתיאום הרמוני עם העלייה והירידה של ההגאי, ומבלי שתנועתו תשפיע על מתיחה או שחרור של הספי.

היכון למהפך.

מהפך מבצעים עם מהירות, בעיקר אם הרוח חזקה. רוצים להיזכר למה? ראו הרשומה על מהפכים.

הצוות:

1. משחרר את עצמו מהCHICKEN LINE, אם היה מחובר.

2. נכנס לסירה מהטרפז, מבלי לשחרר את המיתר של הספי.

3. תופס גם את מיתר הספי השני (החופשי), ואוסף את עודף החבל.

4. תוך כדי המהפך, משחרר קצת את המיתר שהיה מתוח עד כה, שחרור שיאפשר לפינה האחורית של הספי (CLEW) לעבור את הוונטה הקדמית.

5. כאשר הCLEW עובר את הוונטה הקדמית, עוזב את המיתר לגמרי, ומותח את המיתר השני.

6. תוך כדי מתיחת המיתר השני, מתחבר לטרפז ויוצא החוצה.

הצוות צריך להגיע לכך שכל התהליך נעשה מבלי שהספי יתנפנף.

ההגאי:

1. כאשר הצוות נכנס, מתחיל ירידה לצורך המהפך.

2. מחזיק את ההגאים בזווית קבועה במשך המהפך.

3. עובר לדופן השנייה כשפניו לאחור, תוך כדי החלפת ידיים בין היד הנוהגת והיד המחזיקה בראשי.

4. מיישר הגאים עם השלמת המהפך. העיתוי חשוב ובא עם הניסיון: יישור הגאים מוקדם מדי והסירה תהיה נמוכה מדי וללא כוח, יידרש זמן לצבור מהירות שוב. יישור הגאים מאוחר מדי הסירה תגיע לרוח צד, תהיה עם עודף כוח והטיה ועלולה להתהפך.